מופע האדריכלות הדיגיטאלית

 
היום, כשהמחשב “שחרר” את האדריכלות מעולה של הזווית הישרה, רואים יותר ויותר מבנים
אקסטרווגנטיים הנראים לעתים כפסלים מפותלים כיד הדמיון הטובה על מתכנניהם. האם הצורות החדשות
שמאפשר התכנון הממוחשב נותנות מענה לצורך אמיתי של בני האדם, או שהן הופכות לכלי להגשמת פנטזיות אוונגרדיות של אדריכלים, ולנו רק נותר להתרגל אליהן? התערוכה “פרפורמליזם” בביתן הלנה רובינשטיין
מציגה דיון ביקורתי בשאלת מקומה ומשמעותה של הצורה, לאור 15 שנות אדריכלות דיגיטלית
 
  

למעלה: ביתן תצוגה של BMW ביריד מסחרי פרנקפורט 2001. למטה: ביתן תצוגה של BMW פרנקפורט 1999, אדר’: פרנקן ארכיטקטן

מרגע שנחנך מוזיאון גוגנהיים בבילבאו לפני 11 שנה, הוא היה לשיחת היום. מוזיאון האמנות
שתכנן האדריכל האמריקאי פרנק גרי, על צורותיו החופשיות, האקסטרווגנטיות, זכה למעמד של אייקון
ארכיטקטוני והצליח להפוך את בירת הבאסקים הלא מוכרת שבצפון ספרד לאתר עלייה לרגל, מוקד תיירותי אטרקטיבי המושך עשרות אלפי מבקרים בשנה.
 
עד היום הגוגנהיים של בילבאו הוא אחד הסמלים המוקדמים הבולטים של האדריכלות הדיגיטלית, ומתכננו נחשב לאחד החלוצים שאימצו תהליכי עבודה דיגיטליים. לתכנון הדיגיטלי עבר גרי כאשר נתקל בקשיים לתכנן את הצורות המשוכללות של בנייניו לייצור בכלים המסורתיים המוכרים. התוכנה התלת ממדית, הוא מספר, מאפשרת לו להעביר את הגיאומטריות המורכבות שלו לתהליכי ייצור, ובלעדיה, הוא מודה, התהליך
היה ארוך ומורכב פי כמה. הכלי הזה, הוא מוסיף, גם משפר את היחסים עם הלקוחות והקבלנים, שכן הוא
מאפשר לתמחר במדויק את עלות הקמת הפרויקט. גרי עצמו, גם היום, לאחר שהקים את חברת הבת GT (“גרי טכנולוגיות”) שפיתחה תוכנה המבוססת על הניסיון שלו ועונה על צורכיהם של אדריכלים, עדיין עובד בקביעות עם דגמים ידניים, ואינו מתכנן במחשב.
 
בעולם האדריכלות העכשווית שאלת מקומו ומעורבותו של המחשב בתהליכי העיצוב והתכנון היא אחת
המרכזיות. אדריכלים, תיאורטיקנים והיסטוריונים מתפלמסים סביב שאלת הביצה והתרנגולת: האם התוכנות התלת מימדיות נותנות מענה לצורך אנושי אמיתי, או שהמחשב מנפיק צורות שכמותן טרם ראינו, ולנו רק נותר להתרגל אליהן בימים אלו מתקיימת בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב התערוכה “פרפורמליזם”, המציגה את הדיון סביב התפתחות האדריכלות הדיגיטלית ב15- השנים האחרונות. את התערוכה אצרו ד”ר יאשה גרובמן וד”ר ערן נוימן, בעלי משרדי אדריכלים בינלאומיים (נוימן OSA וגרובמן OCEAN) ומרצים בכירים לארכיטקטורה באוניברסיטת תל-אביב (נוימן) ובטכניון (גרובמן ונוימן), מתוך מטרה לחשוף את הדיון הזה לקהל הרחב.
הם עצמם מתמחים בתחום זה שנים, ואף הקימו מעבדת מחקר דיגיטלית, T-CODE, בטכניון. עבור גרובמן ונוימן הפצת הבשורה הדיגיטלית וקידום התרבות האדריכלית בארץ הם בבחינת שליחות, והתערוכה מהווה עוד
 
אמצעי תקשורת המאפשר להגיע לקהל הרחב. “היום”, כותבים גרובמן ונוימן בטקסט המציג את התערוכה, “לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות במדיה הדיגיטלית והאפשרות לחשוב, להביע ולייצר צורות משוכללות בעזרת מחשב, שאלת מעמד הצורה האדריכלית עומדת שוב על הפרק. המחשב ‘שחרר’ את האדריכלות מעולה של ‘הזווית הישרה’, ובכך איפשר תכנון וייצור של מבנים המבוססים על גיאומטריה וצורניות לא שגרתיות. אולם, השאלות על אופני הביטוי הצורני החדש באדריכלות העכשווית ועל משמעות הצורה עדיין נשארו פתוחות”.
 

משמאל: עריית לונדון, מבט מבחוץ ומבפנים, אדר’: פוסטר ושות’. מימין: 1. מוזיאון גוגנהיים, בילבאו, ספרד, אדר’: פרנק גרי. 2. חנות הדגל של ריבוק, שנחאי, 2005. אדר’: CONTEMPORARY ARCHITECTURE PRACTICE. 3. הדמיה של “שדרות וילשר 5900” LA, אדר’: GLForm, (גרג לין). 4. הדמיית האגף החדש של מוזיאון ת”א, בבניה, אדר’: פרסטון סקוט כהן

לתערוכה קראו גרובמן ונוימן “פרפורמליזם”. בשנים האחרונות, הם אומרים, הביא השימוש במחשב
להתייחסות אל הצורה האדריכלית במונחים של פרפורמנס (Performance) בשיח האדריכלי. “למונח הלועזי פרפורמנס אין מקבילה בשפה העברית שכוללת את כל רובדי משמעותו. צד אחד של משמעות הוא בחינת היעילות וטיב הביצוע של פעולה מסוימת; צד שני של המונח פרפורמנס הוא התייחסות למופע ולהופעה של תופעות מסוימות במרחב, כלומר התייחסות למימדים תיאטרליים ותפיסתיים של תופעה. בבואה להגדיר את הצורה, אימצה האדריכלות הדיגיטלית את המונח פרפורמנס על שני צדיו מתוך רצון לכלול בדיון ובייצור הצורה האדריכלית הן את המימד הפונקציונלי היעיל והן מימדים חזותיים, המתקשרים ליופי ולצורה נשגבת ומפתה”.
 
“בארץ”, אומר גרובמן, “האנשים מתרשמים מהצורה, התפעלות מהצורה לשם צורה, כדי שיהיה יפה. כיום אפשר לייצר כמעט כל צורה, והתערוכה מראה שלא רק זה העניין, אלא שפרפורמנס הוא הרבה מעבר לצורה”. ה”איזם” שנוסף ל”פרפורמנס” מציג אותו כעמדה, כתופעה, כמו המודרניזם, הקוביזם, הקונסטרוקטיביזם בשעתם. הפרפורמליזם הוא אומנם תופעה צעירה יחסית, עדיין מתהווה, ועדיין היא מעורררת צורך בדיון ביקורתי בתהליכי העבודה האדריכלית ובתוצריה. הדיון הזה אינו אקדמי בלבד, אלא נוגע לעתיד הסביבה שבה כולנו חיים. נוימן: “ישנו דיון לגבי המימד האנושי במדיה הדיגיטלית. בחלק גדול מהתוכנות כותבים קוד מחשב שמפתח את הצורות. ישנם כאלו שטוענים שזה לא אנושי. זה לא נכון, כי בסופו של דבר המחשב אומנם נותן הרבה אופציות, אבל מי שנותן את התנאים ההתחלתיים אלו אנשים”.
 
הקובייה המוכרת לכולנו כבר מזמן איננה האפשרות היחידה כשחושבים על צורה של בית או בניין. ואכן,
בתערוכה מוצגים מבנים אורגניים, מתפתלים, מחוררים, מוסטים, מעוקלים, שהזווית הישרה והחזית האחידה מהם והלאה. מדובר בצורות שלא ניתן לעצב או להציג באמצעות השרטוט הדו-מימדי המסורתי והמוכר של תוכניות רצפה, חזיתות וחתכים. הדרך לתאר את הצורות החדשות האלו היא בהדמיה דינמית ממוחשבת, או במודל, שמופק גם הוא במדפסת תלת מימד.
 
בין הצילומים, ההדמיות והדגמים, מוקרנים בחלל התצוגה ראיונות וידיאו עם 14 האדריכלים שעבודותיהם מוצגות כאן, והם מאפשרים למבקרים להתוודע אל תהליכי המחשבה והעבודה שמאחורי היצירות האדריכליות החדשניות. עבור ינקה דבלדאם, למשל, ממשרד האדריכלים ארכי-טקטוניקס הניו יורקי, המחשב הוא חלק מתהליך העיצוב. “אני”, היא אומרת, “לא יכולה לחשוב שטוח. אני לא יכולה לחשוב בדו מימד. לעולם
אינני חושבת בחתך או בתוכנית, אני תמיד חושבת נפחים”. ואם תהיתם מה חדש, הרי כל האדריכלים משרטטים תוכניות במחשב ורואים לנגד עיניהם את החלל, ממשיכה דבלדאם ומפרטת: “עם כניסת המחשב אנשים היו עושים סקיצות ביד, ואז הכניסו אותן לאוטוקאד (תוכנת שרטוט אדריכלית ותיקה ונפוצה – ק.ש). אנחנו עיצבנו קונספטואלית הכל בתלת מימד באמצעות המחשב, ואז הוצאנו תוכניות עבודה על-פי פריסת המודל התלת מימדי לחתכים. הבניינים שלנו הם ברמה שהיא לגמרי תלת מימדית”. לפי דבלדאם האדריכלות הדיגיטלית אינה תשובה לצורך של המתכנן בלבד, בחיפושו אחר כלי תכנון משופר, אלא גם תשובה לצורך שלנו, המשתמשים, המבקשים צורות שיהלמו את התנהלותנו ואורח חיינו. היא מאפשרת לעצב לנו את המבנה המתאים בדיוק לצרכינו: “אם נעל ספורט של נייקי מעוצבת כך שאינה קופסה מרובעת, באותה דרך אנחנו לא חושבים שאותן היחידות ההיפר-אקטיביות צריכות להיראות כמו אותה קופסה מרובעת, אלא צריכות להיות בצורה המתאימה בדיוק לקריטריון הפרפורמטיבי”.

 

 

מימין: טרמינל 3 בשדה התעופה הבינ”ל בשנזן, סין. אדר’: RUR. משמאל:ספריית האונ’ החופשית, ברלין, אדר’: פוסטר ושות’. למטה: הדמיית מלון בפילדלפיה, ארה”ב, אדר’: ארכי-טקטוניקס

 הכלים הדיגיטליים מאפשרים לעצב כל צורה, והפרויקטים המוצגים בתערוכה מביעים מגוון גישות צורניות ועיצוביות. כך מגדל אחד נראה כמו עטוף במסך שהונח ברישול, ומבנה אחר, בעל פרופורציה אופקית, נראה כהתגבשות של ערפל בוקר. אם לשפוט לפי התערוכה, כמגוון הצורות כך מגוון הדיעות, כך שה”איזם” לא הופך את אדריכלות הפרפורמנס הדיגיטלית למשנה סדורה אחת, אלא מציג גישות שונות שמספרן כמספר המרואיינים. בחלוקה גסה ניתן להתרשם שהאדריכלים הוותיקים, כמו פרנק גרי ופיטר אייזנמן, מתייחסים לתוכנה בעיקר ככלי לביצוע רעיונותיהם הפיסוליים. “לאדריכלות אמיתית”, אומר גרי, “יש רגשות, זה לא חלל חסר פנים… הדימוי במחשב הוא חסר פנים”. “כנראה שפיסול יותר טהור מאדריכלות”, מקשר אייזנמן בין האדריכלות לאמנות. “יותר טהור צורנית, כי הוא לא צריך לדאוג לגבי הלקוחות, הוא פשוט עושה מה שהוא רוצה. לא צריך לעמוד בתנאי מזג אוויר. אדריכלות יותר מעניינת עבורי, כי לא הייתי יודע מה לעשות אם הוא (המחשב) היה אומר לי – תיצור פסל. לא הייתי יודע, כי אין לי רעיונות פיסוליים. עם אדריכלות אני יודע שאני צריך לפתור פונקציה מסוימת, אז זה יושב אצלי בראש”.
 
לעומת גרי ואייזנמן, בני דור הביניים והאדריכלים הצעירים משתמשים במחשב משלבי העיצוב הראשונים. “המחשב הוא הארכה של עצמך”, מסביר פרנסואה רוש ממשרד (n)Sie&R. רוש ואחרים משתמשים ביכולות של התוכנה לחולל צורות תלת-מימדיות על פי נתונים שמזינים אליהן, כמו טמפרטורה, אור, חוזק ואף זרימת אנשים בחלל. “האדריכלות כבר אינה מתווה צורות קבועות ידועות מראש, אלא תצורות שצומחות מתוך אנרגיות מידע פוטנציאליות, קינטיות ועבירות. האדריכלות היום היא אנרגטית, תצורותיה הפרפורמטיביות אנרגטיות, חיות ובועטות”, אומר אהרון שפרכר ממשרד OSA.
 
“האדריכלות הדיגיטלית”, מסביר נוימן, “משנה את תפקיד האדריכל. הוא לא זה שממציא את הצורות, אלא זה שבוחר, ואמור להתאים אותן לתפקיד ולקונטקסט התרבותי. המחשב נותן הרבה אופציות, והאקט של האדריכל משתנה, אבל דווקא זה מרחיב את ההגדרה של מה זה אנושי. יש הרבה יותר אופציות, ואנחנו חייבים לנסות אותן, אחרת נהיה חברה רדודה ולא מפותחת. אנחנו חיים בעידן גלובלי. התפקיד של האדריכל ליצוק את הקשר לקונטקסט התרבותי, המקומי, יש כאלו שיהיו יותר רגישים ויידעו לייצר את הקשר למקום ולעשות את הסינתזה בין הרעיונות החדשים לתנאים”.
 
– האם קיימת סכנה שהגולם יקום על יוצרו?
 
“אפשר לעשות עם אדריכלות דיגיטלית זוועות, אם לא מבינים שהאדריכלות אינטגרטיבית וצריך לחבר בין המימד הצורני למימד החברתי. ברגע שלא מבינים זאת, האדריכלות נהיית חד מימדית. במשך השנים, עוד לפני האדריכלות הדיגיטלית, נעשו דברים לא אנושיים. גם באדריכלות המודרניסטית נבנו שיכונים שחלקם זוועתיים ולא אנושיים. משום מה, ישנה התייחסות מונומנטלית לארכיטקטורה, אבל משהו קטסטרופלי שנבנה, יש להרוס”.
 
עיצוב התערוכה ממחיש את עקרונות העיצוב הדיגיטלי. בכניסה לחלל התערוכה מוקרנת הדמיית וידיאו של התנהלות “סוכנים” ממוחשבים בחלל, והקפאתה לכדי צורות סטאטיות מגובשות שהפכו למוקדי התצוגה המעוצבים בחלל. “העיצוב מאוד פשוט והולך עם רעיון התערוכה להשתמש במחשב באופן יצירתי”, מסבירים גרובמן ונוימן. “המוקדים אינם מסודרים בהיררכיה. המטרה שלנו הייתה להראות שהכל הוא חלק מאותו שיח. בתערוכה מוצגים אדריכלים ותיקים מול אלו שזה הפרויקט הראשון שלהם. הצופה יכול לקרוא את העבודות בחתכים רבים: לפי אנשים שבנו, גילאים, עיסוק בפרפורמנס מול בנייה, אדריכלות קונספטואלית מול פיזית. הרעיון הוא שהפרויקטים מדברים אחד עם השני”.
 
כך מוצגים זה מול זה בניין העירייה של לונדון, שדה התעופה הבינלאומי שנזן בסין, ביתן תצוגה לBMW-, ספריות בברלין ובפראג, לצד הצעות לפיתוח לבנים חדשות וחכמות, כיסא ממוחשב, מגדלים בתקציבי ענק הנבנים בדובאי ואפילו בית פרטי בעיצובו של גרג לין. לין מסביר מדוע נדיר יותר לראות בתים פרטיים מעוצבים בגישות ניסיוניות: “לעתים מאוד נדירות יש לך מישהו שאומר ‘אני רוצה שהבית שלי ישנה את החיים שלי’. זו הנקודה שבה אדריכלות יכולה להיות פרפורמטיבית. זה המקום שבו האדריכלות מאתגרת… לעשות שינוי משמעותי בתרבות… ככל הנראה אדריכלות פרפורמטיבית תהיה רק כחצי אחוז. אבל זה החצי אחוז שעושה עבורי את כל ההבדל של מה שחשוב”.
 
בין הפרויקטים המוצגים אפשר לראות את האגף החדש של מוזיאון תל-אביב שבנייתו תסתיים בעוד מספר שנים. פרסטון סקוט-כהן, אדריכל הפרויקט, מדמה את הכוונות שלו למתוח את גבולות היכולת הצורנית להבדל בין הליכה על חבל להליכה רגילה: “כאשר בניין מנסה לקבל צורה מסוימת על פי חוקיות הגיאומטריה ולתזמר את כל המרכיבים שהוזכרו בעודו משרת פונקציות שגרתיות, הוא מתאמץ להיות פרפורמטיבי. כך מהווה הגיאומטריה לאדריכלות מה שחוקי הפיזיקה מהווים לאקרובט”.
 
ביום שישי בבוקר ביתן הלנה רובינשטיין הומה אדם. ילדים המבקרים עם הוריהם מתפעלים מהמודלים המוצגים בתערוכה, מסתובבים סביבם ורואים עולם מוקטן שאהוב עליהם, בניינים מיוחדים ומסקרנים, צורות חושניות מחומרים חלקלקים. לעתים נראה שלילדים קל יותר לקבל את עולם הצורות החדש מאשר למבוגרים. נוימן וגרובמן מרוצים מכך שהתערוכה על רבדיה השונים מצליחה לדבר לקהלים מגוונים. הם מקווים שהקהל יפנים ויאהב. “הפנטזיה שלי”, אומר גרובמן, “היא שילד ילך לגן ויצייר
בית שלא נראה כמו אייקון של בית, מלבן עם גג משולש, וכשהגננת תאמר לו ‘זה לא בית’, הוא יענה, ‘בטח שזה בית, ראיתי את זה בתערוכת ‘פרפורמליזם'”.
 
 

 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Comments

  • אסתי  On December 15, 2008 at 10:12 pm

    שחי שנים בלונדון ועכשיו חוזר לארץ. הם קנו דירה באיזה בניין מאלו שחולדאי הרים כאן לעשירים בלבד. בקיצור, צריך לעשות על התוכניות שינויים ומסתבר שהארכיטקטים החדשים מעידן הדיגיטציה, אין להם מושג קלוש בחיים האמיתיים והם לא מבינים את החומר, את התנהלותו, את בעיותיו ואת מטרותיו.

    והדוד שלי הוא ארכיטקט בעצמו. מוכשר ביותר. מהאסכולה שהכירה בעובדה שקודם כל עיצוב הבית צריך לשרת את יושביו, ושגם הכירה את הבניין מהמסד ועד לכפתור החשמל האחרון

  • אסתי  On December 15, 2008 at 10:14 pm

    עייפתי מהבניינים הגרנדיוזים האלו. קצת צניעות לא הרגה עוד אף אחד. בעיקר לא ארכיטקטים.
    כדאי שיזכרו שתפקידם לשרת את המשתמשים בבניין וחיים בו ולא להיפך.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: