Category Archives: נשים ועיצוב

נשים בעולם העיצוב, עיצוב לנשים, נשים על עיצוב, עיצוב ונשים

glass candlesticks – Shabbat candlesticks, inspired by laboratory vessels

glass candlesticks - Shabbat candlesticks

The series was launched in December 2009 at the exhibition “Judaica Twist” at Beit ha-Tefuzot museum, Tel Aviv. The series presented in 2011 at ‘Design in Israel 4’, Design museum, Holon. The Hanuka Menora was given to Prof. Ada Yonat, Nobel prize winner, as a gift of appreciation from Israel Knesset.

Hanukkah Menorah

A series of glass handmade Jewish ritual objects. These new series of Judaica design, inspired by the beauty of laboratory vessels, specially the principle of Connected vessels.

Shabbat candlesticks

These objects present a fresh combination between science and tradition. We were fascinated by the craft of glass laboratory vessels production, the pieces are handmade of glass. The Hanukah Menorah and candlesticks are filled with water and oil, the oil floats over the water, and creates a beautiful effect of brightness and contrast. Colors are dripped and dissolved into the contrary liquids for extra celebration.

STP_9895 STP_9936 STP_9943

Vashti and Esther Purim flag

Modern Judaica by studio armadillo is waved whenever the names of Esther or Vashti are said, during reading the ‘Megillah of Esther’. It is a recently common ritual, that expresses a contemporary feminist reading of the Megillah. Who roles the story? who is the good queen and who is the bad queen? The flag has holes for eyes, like a mysterious mask, it refers to the enigmatic Sequence of events, and balance of power between men and women in the Megillah. Made of wood and paper, the flag will be launched in an exhibition about Vashti and Esther, that will be opened in Neve Shechter at Feb. 20th 2015, (Rosh Chodesh Adar)

 

The flag is waved whenever the names of Esther or Vashti are saidThe flag has holes for eyes, and function as a mysterious maskThe flag is waved whenever the names of Esther or Vashti are saidEsther and Vashti flag made of wood and paper

8 reasons why modern Judaica artists love Hanukkah Menorah design

I love Hanukkah! ever since I was a little child! Hanukkah Menorah design is the coolest challenge for Judaica artists and designers, each year dozens of innovative Menorah designs going to market, but, why we love Hanukkah so much?

Well, to be honest, unlike other Jewish holidays – Hanukkah is a holiday of less preparation and more fun, no need to clean or cook, no restrictions, just eight nights of ongoing festival of lights, modern Judaica designers discovered the endless creative freedom in Menorah design.

I thought of 8 reasons one for each of Hanukkah nights, to celebrate Hanukkah with design:

First night –  the Menorah changes every night, each night we light one more candle, lets create a new Menorah design every night! modern designers love modular design, so why not modular modern Judaica?

sq tangram menorah design 02.jpg

Second Hanukkah evening –  Hanukkah Menorah can be designed in any material, shape and color, as long as it has 8 lights and 1 Shamash. We, Israeli designers, love inventions and improvisations, that’s why so many of our Israeli designer colleagues have their own design of Hanukkah Menorah. Looking for a gift from Israel? modern Menorah design is an original idea.

Menorah origami 2.jpg

Third candle – Hanukkah lasts 8 evenings! we have enough days to host and visit all our friends and family! (unlike other holiday nights and their complicated family businesses…) and show off our Menorah design collection.

Sahar Peleg's surprising Menorah

Shachar Peleg’s surprising Menorah

Forth Hanukkah eve. – Hanukkah is such a playful holiday, spinning tops and dreidels captures the hearts of kids, and kids in soul grownups, no wonder collectors love them too.

blue-letters-011

Fifth Hanukkah gathering –  celebrating Hanukkah fits any budget, light a Menorah created from recycled materials, or a disposable Menorah made of wax, everything goes!

yonatan bar or designe a disposable menorah made of wax

Modular disposable Menorah kit, made of wax, by Yonatan Bar Or

Sixth candle – Hanukkah Menorah is also the subject of high end art and craftsmanship, like this adorable ever changing Menorah, designed by one of our favorites – Yaakov Greenvurcell

An adorable ever-changing Menorah, designed by Yaakov Greenvurcelh

An adorable ever-changing Menorah, designed by Yaakov Greenvurcel

Seventh day –  No doubt – the miracle of Hanukkah is beyond nature and science… yet, some Hanukkah Menorah designs do based on science principles, like Shachar Peleg’s fascinating Menorah with its optical illusion, and our connected vessels Menorah, awarded to Nobel laureate Prof. Ada Yonat, by the Knesset.

connected vessels Menorah

Art, science and tradition combined in one Menorah

Eighth, last but not least –  Sufganiyot become prettier and lovely every year, Hanukkah is definitely a holiday of pure joy and beauty.

site hanukkah menorah tangram 9.jpg

experience Judaica design with your eyes and your touch

Our friend, Avichay shelley, came over for a visit. when he reached his hand to the doorpost to kiss the Mezuzah he said, surprised: “What’s that beautiful thing?” and asked us to pack some mezuzahs, one for each door in his newly redecorated apartment.

This was a ceramic mezuzah,  inspired  by origami, an item from our Judaica-for-design-lovers series, it was one of the most special  and exciting feedbacks  we recieved in more than 10 years we design modern  Judaica. Avichay shelly, talks regularly about his life story and about believing  in willpower. He works in the financial market, did his IDF service in the intelligence  division (Modiin)  and is a former winner of the International  Bible contest. During Hanukkah, a holiday of awareness of blind people,  he is especially busy and a sought-after speaker. He travels throughout

Israel riding trains, visiting schools, working places and prisons.

The story of the Mezuzah  design  and Avichay made us to stop for a moment  and think, who are we designing  for and what senses  are we aiming for? This story highlights the idea that design can be perceived  by all of our senses.

This is interesting, when we talk about designing products for people with special  needs or handicapped  people we tend to think about useful and technical  aids, which  aren’t necessarily  refined or beautiful.  This story poses the question -How can one design a product that causes aesthetic pleasure to everyone,  even to people who can’t see, or to people who can ‘see differently’, as Avichay proclaims.

Another artist who is very busy this time of the year is PatriciaO’Donovan,  a puppeteer  who presents  a one-woman  show “A Touch of Light”, based on Louis Braille’s  life. Braille lost his sight when he was three years old and invented the Braille writing system. We had met her in a special day for school kids, which included her one-woman show and our presentation about our Menorah design. We had a pleasant conversation and shared experiences while Patricia ended hershow and we were getting organized for our workshop.

Zelig segal is a great  artist and inspiring  silversmith  who designs  contemporary Judaica. He has designed some exemplary Menorahs, but in this context we remember his work “To Touch

Zelig Segal - 'to touch the light'

‘Zelig Segal – ‘to touch the light

the Light” as providing a

direct artistic experience for people who can not see. Segal wrote:

(This statement is a transcript from the artist’s statement at The Adi Foundation’s website. Segal’s work of art has won the Adi Prize for Jewish Expression in Art and

Design for the year 2003)

“In my work, I wanted to explore the absence of light in the world of the blind person and I wanted to bring him into contact, via touch, with the concept of light. I designed and sculpted six letters in Braille that comprise the words from the verse above; yehi or (let there be light)… The connection between light and matter and the connection between the blind individual’s touching of the letters in relief, bring the blind person and us close to the abstract world, to wisdom, to understanding and to knowledge – light via contrast and touch”.

Judaica +Tangram = Reinventing ritual objects

Keeping on reinventing ritual objects, Studio Armadillo launched lately the ‘Tangram’ set of serving trays.

This play full set of geometric mahogany dishes functions as a Seder plate – a ceremonial tableware used on Passover night, to serve and display symbolic foods, commemorating the exodus. ‘Tangram’ seder plate adds a sense of imagination and humor to the Seder table and Invites the reclines to play with this ever changing object, and enjoy the many options to arrange it on the table.

Promise- all kids will stay awake till Afikoman time with this fun and cool Seder plate 

But- why not using it on Rosh-haShanah – the Hebrew new years day? serve the symbolic foods of the holiday, such as apple and honey for a sweet year, or a pomegranate, for a life full of blessings and good

Apple and honey for a sweet year, a pomegranate, for a life full of blessings and good actions.

Apple and honey for a sweet year, a pomegranate, for a life full of blessings and good actions.

use 'Tangram plate' on Rosh-haShana - the hebrew new years day, serve the symbolic foods of the holiday

use ‘Tangram plate’ on Rosh-haShana – the hebrew new years day, serve the symbolic foods of the holiday

those who care about Kosher will choose using it in Passover, or Rosh HaShana, or to have two sets- one for Passover, and one for year round.

those who care about Kosher will choose using it in Passover, or Rosh HaShana, or to have two sets- one for Passover, and one for year round.

Tangram seder plate adds a sense of imagination and humor to the Seder table

Tangram seder plate adds a sense of imagination and humor to the Seder table

Promise- all kids will stay awake till Afikoman time with this fun and cool Seder plate

Promise- all kids will stay awake till Afikoman time with this fun and cool Seder plate

ever changing Seder plate

ever changing Seder plate

actions.

Those who care about Kosher will choose using it in Passover, or Rosh HaShanah, or to have two sets- one for Passover, and one for year round.

This design, reflects Studio Armadillo’s philosophy – offer a contemporary interpretation to ancienseder plate designt tradition. taking an inspiration from the old chinese puzzle of Tangram – is an added value of cultural fusion.

‘Tangarm’ Seder plate and serving tray is handcrafted in Israel, and available in Studio Armadillo’s Judaica shop for design lovers, on Etsy.

פרופסור עדה יונת, הכנסת, והחנוכיה של סטודיו ארמדילו

 

האם פרס הנובל שקיבלה פרופסור עדה יונת הוא הישג אישי או הישג לאומי? האם האמביציה המדעית שלה היא פרטית, או שהיא מודל לקידום נשים? כך או כך, בשבוע שעבר קיימה  ועדת החינוך של הכנסת ישיבת מחווה מיוחדת לכבוד עדה יונת, ובמהלכה בחרה לעניק לה במתנה חנוכייה מסדרת “כלים שלובים” שעיצבנו.

 

החיים בעולם העיצוב מזמנים מעת לעת אירועים מרגשים, אך אין ספק שהפניה מהכנסת היתה מרגשת במיוחד, ראשית, בגלל ההכרה הממלכתית בעבודת העיצוב שלנו, שנית, כבוד גדול להעניק את העבודה לפרופסור עדה יונת שהישגיה ואישיותה הפכו למודל. אך בנוסף, חלק גדול מההתרגשות התעורר בגלל ההישג האמנותי, האישי, אני אסביר:

זבולון אורלב, יו”ר ועדת החינוך של הכנסת, ביקר בתערוכה “יודאיקה טוויסט” בבית התפוצות  אנו מציגות שם את חנוכיית הכלים השלובים , זו עבודה מתוך סדרת יודאיקה עכשווית שעיצבנו בהשראת האסתטיקה של כלי מעבדה. את הסדרה הזו עיצבנו בתהליך מאוד אינטואיטיבי, בשונה מעבודות אחרות שטעונות בתאוריה ובהסברים. בסדרת הכלים השלובים החיבור בין ההשראה לתוצאה היה מאוד פשוט וישיר. כשזבולון אורלב ראה את החנוכיה  עלה בדעתו הקישור בין האמנות למדע, העבודה עוררה אצלו תובנה, חיבור. בישיבה החגיגית ציין אורלב שהכנסת בדרך כלל לא נוהגת להעניק מתנות לזוכים בפרס נובל, אבל מקרה החנוכיה הוא מיוחד, והוחלט להזמין אותה כמתנה לעדה יונת.

כולם מסביב, חברים, משפחה, קולגות, נרגשים מההכרה הממלכתית, מכך שהכנסת  רכשה מאיתנו פריט עיצוב מקורי עבור כלת פרס נובל, שגם בה כולם גאים ונרגשים. אני נרגשת מכך שהבחירה של אורלב בעבודה באה בדיוק מהמקום הזה אליו שואף מעצב, או אמן, להגיע, מהבטן, מהרגש. זה בעיני ההישג האמנותי.

יום שני, ה- 1.2.10, היה יום ההולדת ה-61 לכנסת, שחל כל שנה בט”ו בשבט, נסענו לירושלים, ליום מעניין וגדוש בהרבה גאוה לאומית והתרגשות שלרוב נפקדים משגרת היום יום. קשה לעמוד בפני הצניעות המונומטאלית המודרניסטית  של בניין הכנסת. כל הציניות והביקורתיות המופנים אל הפוליטיקה נשכחים כשצועדים בין ערוגות הפרחים, במעלה הגבעה אשר בראשה ממוקם האייקון האדריכלי.
זו שמורת טבע זו של חגיגיות, סדר וניקיון, בעיר שנראית כמו אתר בניה נצחי. אחד המקומות היחידים בעיר שנראים חסינים בפני סלילה, חפירה, בניה לגובה ושאר פרוייקטים.

ביקרתי בכנסת מספר פעמים, לרוב עם קבוצות של תלמידים שחשו היטב את ההתרגשות הזו ונצרו אותה עימם כחוויה חינוכית. אך מעולם קודם לכן לא השתתפתי בישיבה של ועדה בכנסת. זה היה יום עמוס באירועים ובישיבות בכנסת, בעיתונים כתבו על בני הנוער שנאמו במליאה והשתתפו בועדות. בישיבה המיוחדת שקיימה ועדת החינוך לכבוד פרופ’ עדה יונת השמיעו הדוברים אוסף עניינים שהיה עבורי מרתק וחדש, החל מהסברים קלים לעניינים מדעיים מסובכים, מתובלים לעיתים בדברי תורה מפרשת השבוע, ועד לאמירות פוליטיות נוקבות על המצב המדרדר והולך של החינוך וההשכלה הגבוהה בישראל, ועל מעמדן של נשים שבתחומים מסוימים נמצא כל כך נמוך, שאין לו אפילו לאן להידרדר.  

חנוכית “כלים שלובים”, בעיצוב סטודיו ארמדילו, הוענקה לכלת פרס נובל, פרופ’ עדה יונת, על ידי ועדת החינוך של הכנסת.

בעיצומה של הישיבה נערך מעמד קצר בו הוענקה החנוכיה לפרופ’ עדה יונת, כאשר זבולון אורלב מתאר את הרעיון של העבודה והקישור שלה למעמד. 
שמחתי שעבודת עיצוב שלנו הוענקה לאשה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל.

על סדר היום בישיבה היו האישי והפוליטי, הפרטי והחברתי. אף על פי שהדרך הארוכה אל הנובל היא אישית לחלוטין, ביום שאחרי גם האדם הצנוע והפרטי ביותר לא יכול לחמוק מלהפוך לסמל ציבורי ופוליטי.
אהבתי את הדימוי של אהרון צ’חנובר, חתן פרס נובל לכימיה מ- 2004 ,שדימה את דרכה של יונת לריצת מרתון, ופירגן לחברתו  על עמידתה בדרך הארוכה בעולם, שנמשכת, לדעתו החל מגן הילדים, ביה”ס, התארים האקדמיים, ועד לפרס הנובל. בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים נפרצת באחת ביום בו הגיע ראשון לקו הסיום.

פרופ’ מינה טייכר, המדענית הראשית לשעבר, כיום יו”ר המועצה הלאומית לקידום נשים במדע וטכנולוגיה, נזכרה בהתרגשות שחשה עם פרס הנובל הראשון שניתן לישראלי, כמה שנים אחר כך בהתרגשות המיוחדת, שחשה, כמתמטיקאית, כשהמתמטיקאי הישראלי הראשון זכה בפרס נובל (בכלכלה!). וכעת חשה שמחה שדבר לא ישווה לה, עם הפרס שקיבלה יונת. ישנה בריחת מוחות פנימית של נשים, היא אומרת. ישנה בחירה עצמאית של נערות שלא ללמוד מדעים. במצב כזה ההישג של עדה יונת, עם כל הרעש התקשורתי סביבו, הוא מודל לנערות.
חוזרים ומזכירים כיצד שנים רבות נחשב מחקרה של עדה יונת אזוטרי, כסוג של אנדרדוג היא התעקשה להמשיך במחקר אף על פי שרבים לא האמינו בו. הסיפורים הללו מגבירים את תחושת החיבה וההזדהות.

פרופ’ מיכאל סלע, נשיא מכון ויצמן לשעבר, פונה ליונת בחברות וקירבה, בנימה אבהית, שמסגירה היכרות רבת שנים, אמר שעל מנת להצליח צריך התמדה, אופטימיות, קצת מזל, אבל אין ספק שהמוח צריך להיות מוכן לזה. הוא טוען שאין לבכות על אנטישמיות ואפליה, כי שבעה פרסי נובל למדינה של שבעה מיליון זה הרבה יותר, באופן יחסי, ממה שיש לצרפת, או לארה”ב. סלע מספר על מלגות שיזם במכון, למדעניות מוצלחות שזכו להכרה בעולם, ועל כך שחמשת הפרופסוריות הראשונות במכון הן תלמידות שלו, “אני הייתי מוכר כפמיניסט, אבל אנחנו במכון יכולים לעשות רק בקטן” הוא מסכם, ופונה לפאנל החכ”ים והפוליטיקאים שמעבר לשלחן העגול: “ברגע שתתגברו על הרצון לגמור דברים בקדנציה אחת, יהיה יותר טוב!”

דוברים שונים מחו על השחיקה בתקציבי החינוך והמחקר, פרופסור פרץ לביא, נשיא הטכניון, תרם סטטיסטיקה משלו, ואמר ששבעה-שמונה פרסי נובל על תקציב מחקר של 63 מיליון דולר לשנה, זה הנתון המדהים. הוא קורא לממשלת ישראל לעשות מחוות הוקרה חד צדדית לעולם המדע, ולעגל סכום זה ל 100 מליון דולר. כצעד של הכרת תודה מהממשלה לעולם המדע. 

רגע לפני נעילת הישיבה, חשה ציפי חוטובלי, יו”ר ועדת מעמד האישה, שלא ניתנה תשובה מספקת לתעלומת העדרן של נשים מעולם המדע, ושואלת את עדה יונת מהם המחסומים שעומדים לפני נשים?
עדה יונת השיבה בפשטות, ללא יומרה לגלות במקרה זה נוסחה או פיתרון: “לא עשיתי מחקר, אני יכולה לענות רק על פי מה שעובר אלי. אני כן רואה בנות צעירות, הן שואלות האם בכלל אפשר להיכנס לזה? זה בא מחינוך, מדרך מחשבה כללית, שבנות לא צריכות ללכת למדע, אני מנסה לשנות קצת את הלך הרוח, את מצב הרוח, הנה, אני מקבלת מכתבים מילדות מכתה ג’, ילדה בכתה ב’ כתבה עלי עבודה…” עוד ציינה בשמחה שכעת המונח ריבוזום הפך להיות כל כך מוכר…. 

בלתי אפשרי להתעלם מההישג של יונת כאשה, ח”כ ציפי חוטובלי, ציינה כי מתוך יותר מ-800 זוכי פרס נובל, רק 41 הן נשים. אף על פי שיותר ממחצית מהדוקטורנטים הם נשים.

אם זה לא היה ברור עד עכשו, לא צריך להיות גאון בחשבון כדי להבחין בכך שזהו נתון מאלף, המספר הזה מטיח בפנים את פער ההישגים בין המינים. השלב בו נעלמות הנשים מהסטטיסטיקה הוא תעלומה, משולש ברמודה שבו אובדים עקבותיהן של מאות אלפי נשות מקצוע בעולם בשנה. זו בריחת המוחות של הנשים.

זה קורה במקצועות רבים, גם בעיצוב. החוגים לעיצוב נהנים מנוכחותן של 50-90% סטודנטיות, אך כמה מהן מקימות או מנהלות אחר כך סטודיו? לעיצוב גרפי? ולעיצוב מוצר? 
הסטודיו שלנו קיים 13 שנים, כמו אצל כולם- גם לנו היו לאורך השנים הללו הרבה הצלחות לצד התמודדויות עם קשיים. הרבה שנים לא הבנתי מה לזה ולענייני מגדר, פשוט עבדתי,והתעלמתי מכנסי נשים למיניהם שהיוו בעיני מן גטאות נשיים.

בתקופה האחרונה הבנתי שיש כאן עניין, פתאום כתבת של דה-מרקר מתקשרת לראיין לקראת כנס נשים, סטודנטית לתואר שני מגיעה לחקור איך עובד סטודיו של נשים, קהילת המעצבים מקיימת ערב בנושא מעצבות, ויזמת שפיתחה מוצר לנשים מחפשת סטודיו נשי ומוצאת בקושי אחד- אותנו. בארבע השנים האחרונות אני מלמדת קורס תולדות העיצוב בחוג לעיצוב בסמינר הקיבוצים, יום אחד סטודנטית אחת שאלה : “איך זה שמצד אחד בכתה אנחנו 30 בנות מתוך 35  סטודנטים, ובשיעור אנחנו לומדים רק על מעצבים גברים?”
תערוכה גדולה על הבאוהאוס שמוצגת ב-MoMA בניו יורק, לכבוד יום השנה ה-90 להקמתו, מאירה, בין השאר, מחדש את מקומן ופועלן של נשים בבאוהאוס.
עבר זמן קצר מאז שהבנתי שיש כאן עניין ועד שהתבקשתי להציע קורס חדש, בחוג לעיצוב בו אני מלמדת. החלטתי לחבר את הדברים, בסמסטר הקרוב אפתח את הקורס “סטודיו משלָךְ”
הקורס יעסוק בנשים בעיצוב, מהמאה ה-19 ועד היום, בנסיבות החברתיות, התרבותיות וההיסטוריות שתחילה מנעו, ואחר כך אפשרו, הזדמנות שווה לנשים לפעול בשדה העיצוב.

האם בסוף הקורס הזה יהיו יותר תשובות?

האם ההזדמנות השווה ניתנת לנשים באופן מעשי או תיאורטי?

האם נשים מוכנות בכלל לקבל ולממש את ההזדמנות הזו?
 
 
 

איפה את אשת האמן שלי?

בגליון “דה מרקר וומן” האחרון, התפרסמה כתבה בת עשרה עמודים על הנשים המשפיעות באמנות הישראלית. בפרוייקט מצולמות ומרואיינות כ-20 נשים הנושאות במגוון תפקידים משפיעים בשדה האמנות בארץ: אוצרות עצמאיות, אוצרות של אוספים פרטיים, אוצרות של מוזיאונים, מנהלות מוזיאונים, מבקרת אמנות, מנהלות גלריות, בעלות גלריות, חלקן גלריות אלטרנטיביות, יו”ר בית מכירות פומביות חשוב, אמנית, עורכות כתבי עת, ומנהלת אמנותית של עמותה.

במקביל לטקסט השוטף של שני שילה, הכתבת, קיבלה כל אחת מהנשים משבצת ובה תמצית פועלה, והאני מאמין שלה.
ואיזו כותרת ניתנה לפרוייקט?
 
“אוצרת בית”
 
משחק מילים בסגנון מוספי הספורט, שחוץ מלשעשע לרגע את מי ששלף אותו, מרמז על מקומן הטבעי הנשים.
אבל, לא אטפל לכותרת האומללה, ידוע שלא תמיד קיים קשר בין הכותרת שנקבעת על ידי העורך (במקרה זה עורכת) לבין המסר של הכתבה והכוונות של הכתב.

מיד בהמשך, כותרת המשנה כבר מרמזת על מטאפורה נוספת וטעונה יותר שמאמצת הכתבת: על פי התזה המוצגת בכתבה, הנשים שמרואיינות בפרוייקט הן בעצם גלגול עכשווי של מושג אשת האמן:
 
…”מאחורי כל אמן עומדת אשה– אבל כיום לא מדובר רק באשת האמן המסורתית, אלא באוצרת שמעניקה לאמן טיפול אישי ואוזן קשבת, ומקשרת בינו לבין השוק”.
 
היא ממשיכה את תיאור התהליך אבולציוני:

 …”וכאן לא נגמר הכיבוש הנשי, שכן גם הגלריות החשובות וכמה מהמוזיאונים הגדולים מנווטים בידי אלה שעד לאחרונה היו רק מודלים לרישום”.

 

כל כך הרבה סטריאוטיפים וביטויים טעונים במשפט אחד. 
והכתבת ממשיכה להסביר:
 
… “יש מי שמאמינים שעבודת האוצרות היא גלגול המודרני של התפקיד הותיק… הפונקציה של אשת האמן דורשת תכונות המיוחסות לרוב לנשים, כמו אוזן קשבת, תמיכה וטיפול מסור, שתמורתם נהנו הנשים שלצד האמנים הגדולים מהקירבה לעשיה המרתקת”…
 
ובהמשך מסתבכת קצת עם עובדות שדוקא לא מסתדרות כל כך עם תאוריית “אשת האמן”:
 
…”רק בשנות ה-70 צצו נשים שהפכו לאמניות משמעותיות… בעוד שבקרב היוצרים יש חלוקה מגדרית כמעט שווה, הנשים הן אלה שמפעילות את רוב המנגנון המלווה את האמנות”…
 
אז מי יטפל באמניות המהוות מחצית מציבור האמנים?
 
“הנוכחות הגדולה של נשים בתחום (האוצרות, ניהול וכו’)… היא במידה רבה שיקוף של רמת ההכנסה הנמוכה המאפיינת מקצוע זה בישראל”…
הנה סיבה.  אולי המשכורות הנמוכות בתחום הן התשובה הפשוטה והקצרה לאיוש רוב התפקידים על ידי נשים, אולי אין צורך בתאורית “אשת האמן”?
 
הכתבה, כאמור, עוסקת במגוון נשים, בעלות תפקידים שונים ומשונים בגופים גדולים וקטנים, ממוסדים פרטיים או אלטנרטיביים. מדובר בנשים שעוסקות במגוון פעולות- מנהלות ומפיקות, אוצרות קונות ומוכרות, סוגרות עסקאות, יוצרות, מבקרות, עורכות, כותבות.
אך במסגרת מאמץ פלקאטי לתחום את הסיפור למסגרת של תופעה, נעשה שימוש במטאפורה הדרמטית של תפקיד “אשת האמן”. על אף שהמושג טעון מסעיר ורומנטי, השימוש בו ממקם את “הנשים המשפיעות באמנות הישראלית”, בתוך שבלונה שטוחה ושולית. 
 

הדס רוזנברג ניר, “קמתי כיבסתי”, 2003, חומר קרמי מזוגג.

כשקראתי את הכתבה, לא יכולתי שלא להיזכר באמנית הקרמיקאית, הדס רוזנברג-ניר, ראיינתי אותה למגזין העיצוב של “את”, לרגל זכייתה בפרס “אנדי” היוקרתי ב-2006, הנה הקטע מהכתבה שמדבר על המושג “אשת האמן” ביצירתה של רוזנברג-ניר: 
 

…”מלבד ההתמודדויות הטכניות חווה רוזנברג-ניר כאומנית התמודדות יומיומית עם היותה אמנית אישה. עבודותיה טעונות רעיונות חברתיים בינהן ביקורת נוקבת למצב חוסר הסימטריה וחוסר הצדק לנשים יוצרות. לטענתה, “יוצר נשוי ליצירה שלו, לעומתו אישה נשואה לבעל ולילדים. מעבר לקשיים הפיזיים בתמרון זוהי פגיעה חזקה בריכוז. נשים שמרגישות צורך לפתח ולהגשים את עצמן מוצאות את עצמן בטירוף, לאמנים גברים יש את “אשת האמן””.

באותה נשימה שהיא מספרת שהיא “הולכת לעשות ואזה” היא גם כותבת על אותו לוח קרמי ש“אשתו של מאירוביץ תלתה לו תמונה”, היא מתכוונת ליהודית הנדל, אשתו של הצייר צבי מאירוביץ, שספרה האוטוביוגרפי “הכוח האחר” תיאר את חייה כאשת אמן.

חלק מהעבודות בתערוכה סופגות את השראתן מתולדות האומנות והספרות, ביניהן יצירות נוספות שעסקו במושג “אשת האמן”. למשל ב”האמן ומרגריטה” של בולגקוב, מתוארת “אשת אמן” קלאסית, כנושאת כלים, תומכת, מעריצה, עפר לרגליו אשר יופיה ומסירותה אמורים להאיר ולהאדיר את כשרונו ויצירתו. רוזנברג-ניר טוענת שרק אישה יכולה לתפקד כ”אשת אמן” כזו, שכן נשים חונכו מילדות לטפל בעוד גברים חונכו כך שלעולם לא יוכלו לוותר על עצמם.

הדס עובדת בסטודיו שלה שנמצא בביתה, היא דאגה שיהיה לה את “החדר משלה” ויש לה משפחה תומכת ומפרגנת, אך היא טוענת שזה לא מספיק, ושואלת בהומור מריר “איפה את אשת האמן שלי?”.
 

 

הדס רוזנברג ניר, מימוזה, 2005-6, 240X40X80 ס”מ, חומר קרמי מזוגג, רהיט עץ אורן צבוע וגלגלי מתכת.

 
 
 

ורוד וכחול ברשת החברתית לאוהבי צבעים

ברשת החברתית לאוהבי צבעים מצאתי קישור לפרוייקט הכחול ורוד.
החל משנת 2005 הצלמת הקוריאנית ג’אונג מי יון (JeongMee Yoon) מצלמת זאטוטים בחדרם כאשר כל נכסיהם הכחולים, אצל הבנים, והורודים, אצל הבנות, פרוסים ומסודרים סביבם.
כמו רוכלים הפורסים את מרכולתם.

הצילומים מתוקים-מרים, ונוגעים ללב,
הם מציפים בי שאלות והרהורים:
אילו כמויות של ציוד! וזה אחרי סינון של דברים שאינם עונים לתזה של הצלמת, וחיתוך מוקפד של הפריים כך שיראה גדוש ועמוס תוך שחלק מהחפצים נשארים בחוץ.
כמה רכוש הספיק פעוט בן שנתיים וחצי להשיג בחייו?
איך ייתכן שטעמם של הילדים כל כך מגובש?
איך ייתכן שלמליוני פעוטות בעולם יש טעם דומה?

 

SeoWoo, והדברים הורודים שלה, 2006

 Ethan, והדברים הכחולים שלו, 2006

במבוא לאנתרופולוגיה למדנו שהעדפת צבעים היא עניין תרבותי, נדהמנו לשמוע שיש תרבויות בהן צבע הכלולות הוא אדום, בעוד שלבן הוא דוקא צבע של אבל.
הפרוייקט מציג כיצד תרבות הצריכה הגלובאלית מוחקת העדפות תרבותיות נושנות, כך קורה שגיבורי התרבות של זאטוטים זכרים בכל העולם הם בטמן, סופרמן ובוב הבנאי, כולם כמובן לובשים אובראול כחול, וגיבורות התרבות של זאטוטיות הן הלו קיטי, ברבי ונסיכות בשמלות ורדרדות.

דוקא בעולם של אפשרויות ייצור בלתי מוגבלות, ואפיקי שיווק שונים ומגוונים, מגון ההיצע כל כך מצומצם וצפוי מראש.
האם בתוך עולם ממותג וחומרני שכזה יהיה קל או קשה יותר לאותם ילדים אינדבידואליסטים להרים ראש, ולפלס את דרכם למימוש רעיונות מקוריים יצירתיים?

 

Jake, והדברים הכחולים שלו, 2006

אני חווה את זה כמעצבת, כאשר לקוחות משקיעים בפיתוח מוצר חדש, כשהאיפיון הוא “כמו המוצר המתחרה”,
אני חווה את זה כצרכנית, אמנם אני לא הקליינטית הפופלארית ביותר בקניון, אך כשאני קונה לילדים ילקוט, חלוק לים או קטשופ, גיבורי התרבות המצויירים מחייכים מאוזן לאוזן מכל מחדד, עטיפה של חטיף, והזמנה ליומולדת.
מנעד גווני נעלי הספורט לבנות נע על הסקאלה של ורוד בהיר עד ורוד כהה עם נצנצים, והאימוניות לבנים יהיו בגווני כחול, לרוב עם מספרים וסימונים של ענפי ספורט שונים.
עוד לפני שהם יודעים לדבר, המוצרים מעוצבים באופן שבונה את העדפותיהם וטעמם, לא משאיר הרבה ברירות והופך אותם לגרופי’ס של צבעים וגיבורי תרבות שהתעשיה מכתיבה להם,

אוף, זה נורא,

יש אולי סתם מגבת חוף עם פסים? או דפדפת עם פרחים?
כן, אני יודעת שבחנות ההיא בנוה צדק אפשר למצוא שמיכות משגעות בצבע טחינה גולמית , ותיקים מתוקים בגוון פיסטוק, אבל זה נורא  יקר.

 

Alexandra, והדברים הורודים שלה, 2006

 

SOMA של איילה צרפתי, במוזיאון תל אביב

מהי תעשיית עיצוב?
תעשיה שמייצרת מוצרים עתירי עיצוב, ומעסיקה מעצבים מובילים.

האם יש תעשית עיצוב בארץ?
ככלל- לא.

האם יש יוצאים מהכלל?
כן!

דוגמא? חברת אקווה קריאיישנס, בבעלותם של בני הזוג איילה ואלבי צרפתי, וחברם, יובל לוי, היא חברה בינלאומית המייצרת בישראל, ומשווקת מישראל, מוצרים בעיצובה הבילעדי של איילה צרפתי.

המפעל שלהם, בגבול יפו תל-אביב, הוא מקום תעשייתי לכל דבר, על אף שאיילה ממשיכה לקרוא לו סטודיו, שער ברזל גדול, מוביל לרחבת אספלט שמובילה להאנגר בן שתי קומות, עם מחסנים, מלגזות, אולמות ייצור, מחלקה של אנשי שיווק, וכמובן, הסטודיו של איילה.

The rest, 2005, מתוך הסדרה SOMA. עיצוב איילה צרפתי עבור אקוה קריאיישנס.

איילה היא אמנית שבתחילת שנות התשעים החלה לעצב רהיטים וגופי תאורה בהשראת עולם המים, החברה שבבעלותה מייצרת ומפתחת כיום בעיקר פסלי תאורה, ואחראית על פיתוחם והקמתם של פרוייקטים עצומים כמו טיפול במאות מטרים רבועים של תקרות בבתי מלון ברחבי אירופה, או הצבה של שנדלייר עצום מימדים בחלל גבוה של מוזיאון ימי בברצלונה.

העבודות של איילה צרפתי הן יוצאות מן הכלל, וזו כנראה הסיבה, שהן זכו לפריצה והכרה בינלאומית בתחילת שנות ה-90, בהרצאה שנתן אלבי צרפתי, צלם במקצועו, בכנס שהתקיים לפני כמה חודשים בבצלאל, הוא נזכר כיצד איילה התחילה לעצב את הגופים בעלי הצורות והחומרים המרהיבים, הוא צילם כמה צילומים פנטסטים, ושלח אותם לכל המגזינים הבילאומיים לעיצוב. באותם ימים המגזינים היו מלאים בעבודות וחללים בסגנון הי טקי, קר, מנוכר, כל עמוד יותר אפור מקודמו, כל חוברת מונוכרומאטית יותר מאחותה. כל המגזינים פרסמו את כל התמונות של צרפתי, משל היו הלך תועה וצמא שהגיע לנוה מדבר.

אני נזכרת גם במקרה שקרה בסמסטר שעבר, בקורס תולדות העיצוב שאני מלמדת. זה היה בעיצומו של הקורס, לאחר כמה שבועות של עיסוק אינטנסיבי בזרמים מודרנים מכוננים (קונסטרוקטיביזם רוסי, דה סטיל הולנדי, באוהואוס בגרמניה)  ובפועלם של האדריכלים והמעצבים הגברים שהובילו את המהלכים ההיסטוריים.  שני סטודנטים הכינו מצגת לכיתה, על פי הנחייתי לחקור כל מעצב לבחירתם, ובלבד שזו תהיה מעצבת. הם הציגו את עבודותיה של איילה צרפתי, וראיתי במו עיני כיצד כל הסטודנטים פתאום מתרככים, מתחייכים, פוערים עיניים ונמרחים בקלילות על כסאות הסטודנט משל היו כורסת קטיפה בעיצובה של צרפתי ממש.
“מה, עד עכשו לא אהבתם את כסא אדום כחול של ריטפלד? ואת הכורסאות המופלאות של מיס ואן דה רוהה?” שאלתי,
“את לא מבינה שהדברים האלה, שאיילה צרפתי עושה, הם הסיבה שבגללה באנו ללמוד עיצוב?” ענתה הכיתה כמעט פה אחד…

…”הסטודנטים שקעו בכסאות הסטודנט משל היו כורסאות קטיפה בעיצובה של איילה צרפתי ממש”… גוף תאורה Horn, כורסא Anana bench. עיצוב איילה צרפתי לאקוה קריאיישנס

באופן יוצא מן הכלל, מציגה האומנית , המעצבת, התעשיינית, איילה צרפתי,עבודת אמנות בתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאומנות, בתערוכה היא מציגה פסל תאורה שברירי ופואטי, שרוע על רצפתו של חלל מדיטטיבי, המבוסס על טכנולוגיה יחודית שהגתה פיתחה ושקדה עליה במפעל העיצוב שלה, בשנים האחרונות. התערוכה נפתחה לפני כשבועיים אפשר לקרוא עוד על כך בכתבה שנכתבה בשיתוף עם הדס קרוק למגזין “את”.

הויברטור הראשון שלי

 

רציתי לספר לכם על הויברטור הראשון שלי, כלומר הויברטור הראשון שעיצבתי, הוא מושק ממש השבוע ב “ונוס” תערוכת הסקס הגדולה בברלין. 
 
לפני פחות משנה קיבלתי טלפון מחמוטל שביקשה להיפגש בנוגע לעיצוב מוצר, עניין שיגרתי, אלא שהיא דאגה לציין בשיחת הטלפון שמדובר באביזרי סקס, ושחשוב שנדע זאת מראש, למקרה שיש לנו איזושהי בעיה עם זה, “בודאי שלא” עניתי מיד, צעצועים לילדים כבר פיתחנו אבל למבוגרים…מממ…איזה כיף.
מה יותר מענג מלעצב אביזרי עינוג?
קבענו להיפגש.

 

 

סוף המאה ה-19, הויברטורים הראשונים פותחו כאביזר רפואי מגושם שנועד לרפא “היסטריה” של נשים.

 

מי שמקפיד להתעדכן בחדשות עיצוב מהעולם, במגזינים, בבלוגים, נתקל בצעצועי סקס שהושקו לאחרונה כ-designer’s objects  בתערוכות עיצוב. הצעצועים החדשים הם פריטי עיצוב, משעשעים, אלגנטים, בעלי צורות מגוונות ומעודנות הדומות לכל דבר פרט לאיברים פאליים .
הם נמכרים בחנויות אופנתיות, שהכניסה אליהן היא מהרחוב! מול הסטודיו שלנו, ברחוב פרישמן פינת שלמה המלך, היתה החנות של סיסטרס, חנות פינתית בעלת חלון ראוה בצבעים בהירים המרמז בעדינות על תוכנה. (מאז הן שיפרו עוד את המיקום ועברו לשדרות בן גוריון),  אפשר היה להתרשם יום יום כמה התחום הזה שמח, דיסקרטי ואינטימי. בהחלט לא מחתרתי וסליזי  כמו בזיכרון הילדות שלי, של חנות הסקס ששכנה במעמקי פאסאז’ רסקו האפלולי והמצחין, בפ”ת.  גברים (ברור שלא נשים) היו משוטטים בפאסאז’ אנה ואנה, סיגריה כבויה בפיהם, ומחכים לרגע בו יוכלו לחמוק לתוכה מבעד לוילון הבד האדום האטום…
 
בפגישת העבודה הראשונה חמוטל התגלתה כלקוחה שיודעת מה היא רוצה, היו לה דגמים שהכינה בעצמה מגומי שיצקה על פי ההנחיות שקיבלה ב”פנאי לי” והיתה לה אג’נדה ברורה לגבי האופי של המוצר והגישה השיווקית. חלק ממנה היתה שהמוצר יעוצב עבור נשים, על ידי נשים, וזו אחת הסיבות שפנתה אלינו, סטודיו שמנוהל על ידי נשים, יותר מאוחר חברה אליה שני, וביחד הן הקימו את JOYA.  

התבקשנו לעצב ויברטור מעודן וידידותי, בעל שני רטטים, המתאים לשימוש יחיד וזוגי, ולפתח מנגנון קומפקטי שיכיל את שני המנועים באביזר קטן ללא מנוע חיצוני מגושם. אין מה לעשות כשעוברים לפרקטיקה ולמפרט הטכני של המוצר, המושגים הופכים פחות ופחות סקסיים. 
דיברנו גם על האריזה, היא צריכה להיות מסקרנת ומושכת בזמן הרכישה, ולשמש גם להמשך אחסון המוצר בבית. כולנו הסכמנו שמה שקורה על גבי אריזות של מוצרים מה”דור הישן” מזכיר יותר את אוירת הפאסאז’ האפלולי, על איזה קהל יעד חשבו יצרני הויברטורים כאשר הדפיסו על גבי האריזות דמויות של בלונדיניות מהונדסות או ברונטיות מתפתלות ???
 
כמו בכל פרוייקט חדש, ניגשנו, בהנאה רבה, לחקור את התחום, קראנו מחקרים היסטוריים
וסוציולוגים קיבלנו  קילוגרמים של קטלוגים מהתערוכות האחרונות ולמדנו מה נעשה בתחום מבחינה עיצובית מאז הויברטור הראשון שהומצא ב- 1869.
 
עיצוב הויברטור עשה דרך מעניינת: תחילה  פותח כאביזר רפואי מגושם שנועד לרפא “היסטריה” של נשים במרפאת הרופא המטפל. בהמשך עוצבו אביזרים שדומים לפאנים ולמקדחות ושאר מכשירים ממונעים ללא כל רמז ארגונומי או עיצובי לגבי תיפקודם.

1973, בטי דודסון, אקטיביסטית בעינייני חופש מיני לנשים, מציגה את פלאי ה- Hitachi Magic Wond.

התקופה הפאלית אנטומית הגיעה מאוחר יותר, ולאחרונה אנחנו עדים לגל של אביזרים משעשעים ומתעתעים אותו מובילה חברת פאן פקטורי הגרמנית שהכניסה לתחום הומור והאנשה , בדומה למה שעשו חברות כמו אלסי וקוזיאול לאביזרי המטבח והאמבטיה בשנות ה-80 וה-90.
הויברטורים והדילדואים ושאר אביזרי העינוג החדשים מעוצבים כתכשיטים כאביזרי אופנה או כצעצועים. בשנים האחרונות השיקו מעצבי על  כטום דיקסון ומארק ניוסון  מייקל יאנג  ומטאלי קראסט אביזרי מין בעיצובם.

?sex toy or baby toy

לעיתים קשה להבחין אם מדובר בצעצוע לפעוטות או למבוגרים, מי שעלה על הדמיון חיבר בוחן ויזואלי מדליק:
sex toy or baby toy , בחנו את עצמכם!

אין דבר טבעי יותר מלהניח ספר טוב ליד המיטה.

ניגשנו לשלחן העבודה.

מתוך הקונספטים השונים שהצענו, בחרנו, ביחד עם חמוטל ושני, לעצב את הויברטור הראשון בצורה של טוליפ, פרח חושני שעלה הכותרת הנפתח ממנו הוא מוקד העונג והחידוש. עיצבנו אריזה דמויית ספר, כשהוא סגור הוא מסתיר הבטחה מרומזת. כאשר פותחים את הספר ומגלים את תוכנו, מתגלה ההפתעה. בפרוייקט הזה, דימוי הספר התמים המסתיר בחובו סוד, הוא המקום לקריצה מעט קינקית, הלא אין דבר טבעי יותר מלהניח ספר טוב ליד המיטה.

 

 

 

 

 

Tulip, אביזר עינוג לנשים, בעיצוב סטודיו ארמדילו עבור Joya, עיצוב גראפי- סטודיו DoArt.

בעולם העיצוב, השיווק, המיתוג, מדברים הרבה על “מוצרים סקסיים”, כולם רוצים את המוצר שלהם סקסי. אני זוכרת ישיבות סוערות אצל יצרני מים מינרלים, קרמים לפנים, ואפילו משחת שיניים, בהם הבריף דרש “מוצר סקסי

אז הנה, סיפורו של מוצר סקסי, פר אקסלנס, אין ספק- הטוליפ היה המוצר הסקסי של השנה בסטודיו שלנו.

 

%d bloggers like this: