Category Archives: עיצוב יודאיקה – יודאיקה שימושית עכשווית

סדרת מוצרי יודאיקה עכשוית של סטודיו ארמדילו, מעוצבת ומיוצרת כולה בישראל.
הייצור בישראל הוא עקרוני (ולא פשוט בכלל) והוא חלק ממהות הסדרה והמותג.
המוצרים מעניקים פרשנות עדכנית, בעיצוב אישי ועכשוי, למסורת היהודית העתיקה.

איך הגענו ליודאיקה?
לכל אחת מאיתנו בעברה קשר לעולם הדתי, אלו השורשים התרבותיים והאנתרופולגיים שלנו,

כבר ב-2002 התחלנו לעסוק באמנות יהודית עכשוית והצגנו במוזיאונים כמו המוזיאון היהודי בניו יורק, בית התפוצות ועוד.

בשנים האחרונות החלטנו ליצור קולקציית יודאיקה שימושית שתשתלב בבתים ובחיים העכשויים, ותציע מענה לאוהבי עיצוב.

new design for Passover – more than a Seder plate

Towards Passover 2015 we designed a new series of Seder plates, available now on our ‘Judaica for design lovers’ shop on Etsy.

seder plate design made of wood

Geometric Seder plate

modern seder plate

Seder plate for design lovers

 

A playful set, that consist of 6 pomegranate shaped coasters, placed like puzzle parts.

It offers a whole experience of hosting and decorating the Passover evening table.

Made of wood and ceramic, designed and produced in Israel, these pieces have modern geometric style, Judaica for design lovers.

pomegarante seder plate

Set of Seder plate and coasters, pomegranate shaped

modern seder plate

An original gift for Passover

Vashti and Esther Purim flag

Modern Judaica by studio armadillo is waved whenever the names of Esther or Vashti are said, during reading the ‘Megillah of Esther’. It is a recently common ritual, that expresses a contemporary feminist reading of the Megillah. Who roles the story? who is the good queen and who is the bad queen? The flag has holes for eyes, like a mysterious mask, it refers to the enigmatic Sequence of events, and balance of power between men and women in the Megillah. Made of wood and paper, the flag will be launched in an exhibition about Vashti and Esther, that will be opened in Neve Shechter at Feb. 20th 2015, (Rosh Chodesh Adar)

 

The flag is waved whenever the names of Esther or Vashti are saidThe flag has holes for eyes, and function as a mysterious maskThe flag is waved whenever the names of Esther or Vashti are saidEsther and Vashti flag made of wood and paper

סדרת משחקי מחשבה לראש השנה – פאזל רימון

פאזל מאתגר, חלקים בצורת רימון וחלת דבש

חידת מחשבה לראש השנה - פאזל רימונים

פאזל רימונים – חידת מחשבה לראש השנה

תחתיות עץ בצורת רימונים וחלת דבש, פאזל לעיצוב שלחן ראש השנה

פאזל קליל – וערכת הגשה ואירוח לראש השנה

המוצרים החדשים שעיצבנו לקראת ראש השנה תשע”ה משלבים שתי אהבות שלנו – אנו אוהבות חגים ואוהבות לשחק.

בסדרת פאזלים מאתגרים לכל המשפחה משולבים חלקים המעוצבים כרימונים – שירבו זכויותינו, ומסגרת דמויית חלת דבש – שתהיה לנו שנה מתוקה. לרכישת מתנה מקורית לראש השנה – בקרו בחנות שלנו, מי שאוהבים מתנה שימושית – ימצאו בסדרה ערכת תחתיות להגשה וקישוט שלחן החג –  מעוצבת כפאזל.

experience Judaica design with your eyes and your touch

Recently a blind friend of ours came over for a visit. Out of force of habit he reached his hand in order to kiss the Mezuzah and was amazed:  “What’s that beautiful thing?”

It was a ceramic mezuzah case, of our Judaica  design  series inspired  by Origami. He asked us to pack some mezuzahs, one for each door in his newly renovated apartment, this was one of the most special  and surprising compliments  we got in more than 10 years we design  contemporary  Judaica. Our friend, Avichay shelly, talks regularly about his life story and about believing  in willpower. He works in the financial market, did his IDF service in the intelligence  division (Modiin)  and is a former winner of the International  Bible contest.

geometrici-mezuzot-colors-01

The case of the Mezuzah  design  and Avichay has caused us to stop for a moment  and think, who are we designing  for and what senses  are we aiming for? This story highlights the idea that design can be perceived  by all of our senses.

This is interesting, when we talk about designing products for people with special  needs or handicapped  people we tend to think about useful and technical  aids, which  aren’t necessarily  refined or beautiful.  This story poses the question -How can one design a product that causes esthetic pleasure to everyone,  even to people who can’t see, or to people who can ‘see differently’, as Avichay proclaims.

Zelig Segal - 'to touch the light'

Zelig Segal – ‘to touch the light’

Zelig segal is a great  artist and inspiring  silversmith  who designs  contemporary Judaica. He has designed some exemplary Menorahs, but in this context we remember his work “To Touch the Light” as providing a direct artistic experience for people who can not see. Segal wrote:

(This statement is a transcript from the artist’s statement at The Adi Foundation’s website. Segal’s work of art has won the Adi Prize for Jewish Expression in Art and

Design for the year 2003)

Mezuzah case design

Mezuzah case design

“In my work, I wanted to explore the absence of light in the world of the blind person and I wanted to bring him into contact, via touch, with the concept of light. I designed and sculpted six letters in Braille that comprise the words from the verse above; yehi or (let there be light)… The connection between light and matter and the connection between the blind individual’s touching of the letters in relief, bring the blind person and us close to the abstract world, to wisdom, to understanding and to knowledge – light via contrast and touch”.

Modern Mezuzah – for design lovers

Choosing an original Mezuzah design can be such an inspiring experience,it connects our modern lifestyle to ancient Jewish tradition and Hebrew culture.

Match the style of the Mezuzah case you install in a room to its colors and materials, or to the view reflected out of doorways.
Studio Armadillo’s collection of ceramic Mezuzah cases, offers a new interpretation to Judaica design. inspired by Origami,it adds a sense of cultural fusion and becomes an integral part of your design statement when you decorate of your home, just as we choose other home accessories and furniture.

Studio Armadillo’s Mezuzah collection originally designed and handmade in Israel

The whole range of Mezuzah cases is available in our Judaica store for design lovers, on Etsy.

Modern Mezuzah case connects our modern lifestyle to ancient Jewish tradition.

Modern Mezuzah case connects our modern lifestyle to ancient Jewish tradition.

Modern Mezuzah case connects our modern lifestyle to ancient Jewish tradition.

Modern Mezuzah case connects our modern lifestyle to ancient Jewish tradition.

Studio Armadillo's Mezuzah collection originally designed and handmade in Israel

Studio Armadillo’s Mezuzah collection originally designed and handmade in Israel

orange mezuzah case

Match the design of the Mezuzah case you install in a room to its colors and materials.

Match the design of the Mezuzah case you install in a room to its colors and materials.

Match the design of the Mezuzah case you install in a room to its colors and materials.

כל חדר והמזוזה שלו – יודאיקה עכשווית והלבשת הבית

מזוזה מעוצבת קושרת את החיים בבית העכשוי למסורת היהודית ותרבות העברית העתיקה. הצבעים והחומרים בחדר, או הנוף שנשקף מהפתחים, יכולים לשמש השראה לבחירת הצבע והסגנון של המזוזה, בית מזוזה מעוצב בהשראת אוריגמי, בצבעים שונים, הוא חלק מעיצוב והלבשת הבית, ממש כפי שאנו בוחרים את שאר החפצים והרהיטים  בחדר.
את המזוזות ניתן להשיג בסטודיו בתל אביב או בחנות האינטרנט.

פרופסור עדה יונת, הכנסת, והחנוכיה של סטודיו ארמדילו

 

האם פרס הנובל שקיבלה פרופסור עדה יונת הוא הישג אישי או הישג לאומי? האם האמביציה המדעית שלה היא פרטית, או שהיא מודל לקידום נשים? כך או כך, בשבוע שעבר קיימה  ועדת החינוך של הכנסת ישיבת מחווה מיוחדת לכבוד עדה יונת, ובמהלכה בחרה לעניק לה במתנה חנוכייה מסדרת “כלים שלובים” שעיצבנו.

 

החיים בעולם העיצוב מזמנים מעת לעת אירועים מרגשים, אך אין ספק שהפניה מהכנסת היתה מרגשת במיוחד, ראשית, בגלל ההכרה הממלכתית בעבודת העיצוב שלנו, שנית, כבוד גדול להעניק את העבודה לפרופסור עדה יונת שהישגיה ואישיותה הפכו למודל. אך בנוסף, חלק גדול מההתרגשות התעורר בגלל ההישג האמנותי, האישי, אני אסביר:

זבולון אורלב, יו”ר ועדת החינוך של הכנסת, ביקר בתערוכה “יודאיקה טוויסט” בבית התפוצות  אנו מציגות שם את חנוכיית הכלים השלובים , זו עבודה מתוך סדרת יודאיקה עכשווית שעיצבנו בהשראת האסתטיקה של כלי מעבדה. את הסדרה הזו עיצבנו בתהליך מאוד אינטואיטיבי, בשונה מעבודות אחרות שטעונות בתאוריה ובהסברים. בסדרת הכלים השלובים החיבור בין ההשראה לתוצאה היה מאוד פשוט וישיר. כשזבולון אורלב ראה את החנוכיה  עלה בדעתו הקישור בין האמנות למדע, העבודה עוררה אצלו תובנה, חיבור. בישיבה החגיגית ציין אורלב שהכנסת בדרך כלל לא נוהגת להעניק מתנות לזוכים בפרס נובל, אבל מקרה החנוכיה הוא מיוחד, והוחלט להזמין אותה כמתנה לעדה יונת.

כולם מסביב, חברים, משפחה, קולגות, נרגשים מההכרה הממלכתית, מכך שהכנסת  רכשה מאיתנו פריט עיצוב מקורי עבור כלת פרס נובל, שגם בה כולם גאים ונרגשים. אני נרגשת מכך שהבחירה של אורלב בעבודה באה בדיוק מהמקום הזה אליו שואף מעצב, או אמן, להגיע, מהבטן, מהרגש. זה בעיני ההישג האמנותי.

יום שני, ה- 1.2.10, היה יום ההולדת ה-61 לכנסת, שחל כל שנה בט”ו בשבט, נסענו לירושלים, ליום מעניין וגדוש בהרבה גאוה לאומית והתרגשות שלרוב נפקדים משגרת היום יום. קשה לעמוד בפני הצניעות המונומטאלית המודרניסטית  של בניין הכנסת. כל הציניות והביקורתיות המופנים אל הפוליטיקה נשכחים כשצועדים בין ערוגות הפרחים, במעלה הגבעה אשר בראשה ממוקם האייקון האדריכלי.
זו שמורת טבע זו של חגיגיות, סדר וניקיון, בעיר שנראית כמו אתר בניה נצחי. אחד המקומות היחידים בעיר שנראים חסינים בפני סלילה, חפירה, בניה לגובה ושאר פרוייקטים.

ביקרתי בכנסת מספר פעמים, לרוב עם קבוצות של תלמידים שחשו היטב את ההתרגשות הזו ונצרו אותה עימם כחוויה חינוכית. אך מעולם קודם לכן לא השתתפתי בישיבה של ועדה בכנסת. זה היה יום עמוס באירועים ובישיבות בכנסת, בעיתונים כתבו על בני הנוער שנאמו במליאה והשתתפו בועדות. בישיבה המיוחדת שקיימה ועדת החינוך לכבוד פרופ’ עדה יונת השמיעו הדוברים אוסף עניינים שהיה עבורי מרתק וחדש, החל מהסברים קלים לעניינים מדעיים מסובכים, מתובלים לעיתים בדברי תורה מפרשת השבוע, ועד לאמירות פוליטיות נוקבות על המצב המדרדר והולך של החינוך וההשכלה הגבוהה בישראל, ועל מעמדן של נשים שבתחומים מסוימים נמצא כל כך נמוך, שאין לו אפילו לאן להידרדר.  

חנוכית “כלים שלובים”, בעיצוב סטודיו ארמדילו, הוענקה לכלת פרס נובל, פרופ’ עדה יונת, על ידי ועדת החינוך של הכנסת.

בעיצומה של הישיבה נערך מעמד קצר בו הוענקה החנוכיה לפרופ’ עדה יונת, כאשר זבולון אורלב מתאר את הרעיון של העבודה והקישור שלה למעמד. 
שמחתי שעבודת עיצוב שלנו הוענקה לאשה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל.

על סדר היום בישיבה היו האישי והפוליטי, הפרטי והחברתי. אף על פי שהדרך הארוכה אל הנובל היא אישית לחלוטין, ביום שאחרי גם האדם הצנוע והפרטי ביותר לא יכול לחמוק מלהפוך לסמל ציבורי ופוליטי.
אהבתי את הדימוי של אהרון צ’חנובר, חתן פרס נובל לכימיה מ- 2004 ,שדימה את דרכה של יונת לריצת מרתון, ופירגן לחברתו  על עמידתה בדרך הארוכה בעולם, שנמשכת, לדעתו החל מגן הילדים, ביה”ס, התארים האקדמיים, ועד לפרס הנובל. בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים נפרצת באחת ביום בו הגיע ראשון לקו הסיום.

פרופ’ מינה טייכר, המדענית הראשית לשעבר, כיום יו”ר המועצה הלאומית לקידום נשים במדע וטכנולוגיה, נזכרה בהתרגשות שחשה עם פרס הנובל הראשון שניתן לישראלי, כמה שנים אחר כך בהתרגשות המיוחדת, שחשה, כמתמטיקאית, כשהמתמטיקאי הישראלי הראשון זכה בפרס נובל (בכלכלה!). וכעת חשה שמחה שדבר לא ישווה לה, עם הפרס שקיבלה יונת. ישנה בריחת מוחות פנימית של נשים, היא אומרת. ישנה בחירה עצמאית של נערות שלא ללמוד מדעים. במצב כזה ההישג של עדה יונת, עם כל הרעש התקשורתי סביבו, הוא מודל לנערות.
חוזרים ומזכירים כיצד שנים רבות נחשב מחקרה של עדה יונת אזוטרי, כסוג של אנדרדוג היא התעקשה להמשיך במחקר אף על פי שרבים לא האמינו בו. הסיפורים הללו מגבירים את תחושת החיבה וההזדהות.

פרופ’ מיכאל סלע, נשיא מכון ויצמן לשעבר, פונה ליונת בחברות וקירבה, בנימה אבהית, שמסגירה היכרות רבת שנים, אמר שעל מנת להצליח צריך התמדה, אופטימיות, קצת מזל, אבל אין ספק שהמוח צריך להיות מוכן לזה. הוא טוען שאין לבכות על אנטישמיות ואפליה, כי שבעה פרסי נובל למדינה של שבעה מיליון זה הרבה יותר, באופן יחסי, ממה שיש לצרפת, או לארה”ב. סלע מספר על מלגות שיזם במכון, למדעניות מוצלחות שזכו להכרה בעולם, ועל כך שחמשת הפרופסוריות הראשונות במכון הן תלמידות שלו, “אני הייתי מוכר כפמיניסט, אבל אנחנו במכון יכולים לעשות רק בקטן” הוא מסכם, ופונה לפאנל החכ”ים והפוליטיקאים שמעבר לשלחן העגול: “ברגע שתתגברו על הרצון לגמור דברים בקדנציה אחת, יהיה יותר טוב!”

דוברים שונים מחו על השחיקה בתקציבי החינוך והמחקר, פרופסור פרץ לביא, נשיא הטכניון, תרם סטטיסטיקה משלו, ואמר ששבעה-שמונה פרסי נובל על תקציב מחקר של 63 מיליון דולר לשנה, זה הנתון המדהים. הוא קורא לממשלת ישראל לעשות מחוות הוקרה חד צדדית לעולם המדע, ולעגל סכום זה ל 100 מליון דולר. כצעד של הכרת תודה מהממשלה לעולם המדע. 

רגע לפני נעילת הישיבה, חשה ציפי חוטובלי, יו”ר ועדת מעמד האישה, שלא ניתנה תשובה מספקת לתעלומת העדרן של נשים מעולם המדע, ושואלת את עדה יונת מהם המחסומים שעומדים לפני נשים?
עדה יונת השיבה בפשטות, ללא יומרה לגלות במקרה זה נוסחה או פיתרון: “לא עשיתי מחקר, אני יכולה לענות רק על פי מה שעובר אלי. אני כן רואה בנות צעירות, הן שואלות האם בכלל אפשר להיכנס לזה? זה בא מחינוך, מדרך מחשבה כללית, שבנות לא צריכות ללכת למדע, אני מנסה לשנות קצת את הלך הרוח, את מצב הרוח, הנה, אני מקבלת מכתבים מילדות מכתה ג’, ילדה בכתה ב’ כתבה עלי עבודה…” עוד ציינה בשמחה שכעת המונח ריבוזום הפך להיות כל כך מוכר…. 

בלתי אפשרי להתעלם מההישג של יונת כאשה, ח”כ ציפי חוטובלי, ציינה כי מתוך יותר מ-800 זוכי פרס נובל, רק 41 הן נשים. אף על פי שיותר ממחצית מהדוקטורנטים הם נשים.

אם זה לא היה ברור עד עכשו, לא צריך להיות גאון בחשבון כדי להבחין בכך שזהו נתון מאלף, המספר הזה מטיח בפנים את פער ההישגים בין המינים. השלב בו נעלמות הנשים מהסטטיסטיקה הוא תעלומה, משולש ברמודה שבו אובדים עקבותיהן של מאות אלפי נשות מקצוע בעולם בשנה. זו בריחת המוחות של הנשים.

זה קורה במקצועות רבים, גם בעיצוב. החוגים לעיצוב נהנים מנוכחותן של 50-90% סטודנטיות, אך כמה מהן מקימות או מנהלות אחר כך סטודיו? לעיצוב גרפי? ולעיצוב מוצר? 
הסטודיו שלנו קיים 13 שנים, כמו אצל כולם- גם לנו היו לאורך השנים הללו הרבה הצלחות לצד התמודדויות עם קשיים. הרבה שנים לא הבנתי מה לזה ולענייני מגדר, פשוט עבדתי,והתעלמתי מכנסי נשים למיניהם שהיוו בעיני מן גטאות נשיים.

בתקופה האחרונה הבנתי שיש כאן עניין, פתאום כתבת של דה-מרקר מתקשרת לראיין לקראת כנס נשים, סטודנטית לתואר שני מגיעה לחקור איך עובד סטודיו של נשים, קהילת המעצבים מקיימת ערב בנושא מעצבות, ויזמת שפיתחה מוצר לנשים מחפשת סטודיו נשי ומוצאת בקושי אחד- אותנו. בארבע השנים האחרונות אני מלמדת קורס תולדות העיצוב בחוג לעיצוב בסמינר הקיבוצים, יום אחד סטודנטית אחת שאלה : “איך זה שמצד אחד בכתה אנחנו 30 בנות מתוך 35  סטודנטים, ובשיעור אנחנו לומדים רק על מעצבים גברים?”
תערוכה גדולה על הבאוהאוס שמוצגת ב-MoMA בניו יורק, לכבוד יום השנה ה-90 להקמתו, מאירה, בין השאר, מחדש את מקומן ופועלן של נשים בבאוהאוס.
עבר זמן קצר מאז שהבנתי שיש כאן עניין ועד שהתבקשתי להציע קורס חדש, בחוג לעיצוב בו אני מלמדת. החלטתי לחבר את הדברים, בסמסטר הקרוב אפתח את הקורס “סטודיו משלָךְ”
הקורס יעסוק בנשים בעיצוב, מהמאה ה-19 ועד היום, בנסיבות החברתיות, התרבותיות וההיסטוריות שתחילה מנעו, ואחר כך אפשרו, הזדמנות שווה לנשים לפעול בשדה העיצוב.

האם בסוף הקורס הזה יהיו יותר תשובות?

האם ההזדמנות השווה ניתנת לנשים באופן מעשי או תיאורטי?

האם נשים מוכנות בכלל לקבל ולממש את ההזדמנות הזו?
 
 
 

חנוכת החנוכיה והזמנה לתערוכה “יודאיקה טוויסט”.

 

חג שמח!

לכבוד החנוכה חנכנו חנוכיה חדשה, היא חלק מסדרת מנורות שעיצבנו בהשראת כלי מעבדה, וחוק הכלים שלובים.

החנוכיה והפמוטים עשויים בניפוח זכוכית, ממלאים אותם במים, עם מעט צבע, ולאחר מכן בשמן שצף מעל המים, אלו הם הנרות.

סדרת מנורות, “כלים שלובים” סטודיו ארמדילו, 2009.

חנוכיה, “כלים שלובים” סטודיו ארמדילו, 2009.

 

ב-31.12.09, בשבע בערב, תיפתח בבית התפוצות התערוכה “יודאיקה טוויסט”, הסדרה החדשה שלנו תוצג שם בין עבודות יודאיקה עכשויות נוספות:

 

האוונגארד ממשיך להמציא את עצמו בבני ברק, מיוחד לסוכות תש”ע

בסוכות שעבר כתבתי כאן על פסטיבל סוכות לארכיטקטורה אוונגארדית שמתקיים בכל שנה בעיר בני ברק.
ביום חמישי בבוקר, עברתי בעיר, וגיליתי שהאוונגארד ממשיך להמציא את עצמו מחדש בכל שנה. השעה היתה בערך תשע, הדי סימפוניה של הלמות פטישים התגלגלו בין הבתים, עצרתי באחת מקרנות הרחוב למראה הבניין הזה:

תוספת בניה אימתנית בת שלוש קומות הולכת ונבנית מעל בניין בן שתי קומות, שנבנה כנראה בשנות ה-60 בסגנון בני-ברקי-רמת-גני טיפוסי.
הבניין, זכה לתוספת עמודי בטון ששומרים על מבנהו ומהדקים את צורתו כעצמות מחוך, שימו לב לעמוד שחוסם בברוטאליות את המרפסת העגולה שמדרום, (בצד השמאלי של התמונה), ובמיוחד לעמידה האיתנה של גגון האזבסט הירקרק בפני הפלישה החודרנית.
אבל מי ששוותה את ליבי יותר מכל, היא הסוכה שנוספה לדירה בקומה השניה מימין, אף על פי ששידרוגו של הבניין עדיין לא הושלם יספיקו הדיירים לקיים כבר השנה, בחג סוכות ה’תש”ע, את מצוות החג בסוכה החדשה שנוספה לדירתם. זריזים למצוות. הסוכה הבנויה בגובה נתמכת על ידי עמודי בטון שנשענים על קורת בטון מאסיבית, אופקית, שמונחת על גבי המבנה הנמוך שמצפון (מימין) לבניין. בחזית האחורית של הבניין, ניתן לזהות כיצד מן הדירה בקומה הראשונה בולטת קונסטרוקציית סוכה עשויה ברזל, בסגנון הישן.

והנה סיבה נוספת לביקור בעיר, מעבר לכביש עומד לו מבנה פנומנאלי של ישיבה, אני לא מומחית בארכיטקטורה, אבל זה הזכיר לי שילוב בין לה-קורבוזיה לגאודי עשוי מחומרים מקומיים. בכל מקרה, בניין מרשים!

 

היא היתה מודולארית, עוד ביוון היא היתה מודולארית

 

חנוכיה, עזרי טרזי.

כילדה, תלמידת ביה”ס הממלכתי דתי, התוודעתי לראשונה לתחושה החילונית, החופשית, שאפפה את חג החנוכה. מלבד יום העצמאות, שהוא בכלל חג מודרני שדודיי החרדים מעולם לא חגגו, היה זה החג היחיד ללא איסורים, או חובות, או דרישות להתאשפז בסוכה לכמה ימים, או בביהכנ”ס לכמה שעות,
סתם שבוע של חופש, ככה, באמצע השנה, מותר ליסוע, לתל אביב, לפסטיבל הילדים, מותר לצפות בטלויזיה, בשידורי הערוץ היחיד והתמים, מותר להבעיר אש, מצוה להדליק חנוכיה בכל ערב, מצוה קלה וכייפית.
דמי החנוכה והסביבונים, תרמו לניחוח הנוכרי של החג, המבוגרים היו נפגשים אחרי הדלקת הנרות ומשחקים משחקי קלפים, לזכר ה… עד היום לא הבנתי לזכר מה.

הטעם המיוחד הזה של החג מתעורר שוב כשאני בוחנת את מגוון החנוכיות המוצעות לרכישה בחנויות ובאתרים שמוכרים עיצוב עכשווי. נראה שהמעצבים  העכשויים ניגשים לעצב את החנוכיה, אחד מהאובייקטים המקוריים שהיהדות מציעה ברפרטואר תשמישי הקדושה שלה, ללא כל עכבות או חששות מנוקשות הממסד הדתי השמרני.
כך אפשר למצוא בעיצוב החנוכיות העכשויות את כל המוטיבים שמעצבים ישראלים אוהבים להשתמש בהם: הומור, משחק, מודולאריות, אילתור, משחק, משחק ומשחק.

 

מימין: חנוכיה, שחר פלג. משמאל: חנוכיה, הנס פלדה, שנות ה-80.

 

חנוכיה, נילס דיפריאנט, מתוך התערוכה “נרות מצוה” שהתקיימה במוזיאון ישראל, שנות ה-80.

אין בהלכה אף איזכור צורני או דרישה מבנית המכתיבה את צורתה של החנוכיה, כפי שאין מאפיינים כאלו ביחס לאף אחד מתשמישי הקדושה האחרים ביהדות. המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי אם להוסיף בכל יום נר, או להתחיל משמונה ולהחסיר בכל יום אחד, נפתרה כבר בגמרא, ולמעצבים נפרש כר נרחב לרעיונות עיצוביים, משחקיים, מודולאריים, בדיוק כמו שמעצבים אוהבים. מוצר שאורו גדל משימוש לשימוש, ערכה המורכבת מחלקים ומשתנה מיום ליום, אור, נרות, ואוירת משחק כללית.

את החנוכיה המדהימה של יעקב גרינוורצל, הרשומה כפטנט מומלץ לראות בגלריה של המעצב ברחוב סלומון בירושלים, או בכיכר המדינה, זאת חויה לראות את רחלי, המוכרת, מדגימה את מגוון אפשרויות ההרכבה שלה:

חנוכיה, יעקב גרינוורצל.

מימין: חנוכיה לכל יום, יונתן בר-אור. משמאל: חנוכיה פקק יין, הקולקציה.

לחנוכיה, שמאזכרת את מנורת המקדש הסימלית, הלאומית, הריבונית, לא נשתמרו צורה קבועה או מבנה אייקוני המחייבים את המעצבים היום. החנוכיה אינה עוד החפץ ההומגני שיש לו בסיס, גוף וקצה.
לא כל מעצבי החנוכיות מקפידים לשמור על הדין שדורש שהלהבות יהיו בקו ישר ובגובה אחיד, אבל אין ספק שאחת החנוכיות המוזרות ביותר נולדה דוקא כאשר המוזיאון היהודי בניו יורק פנה למעצב העל, הגוי, קארים ראשיד, שיעצב חנוכיה לכבוד חגיגות המאה של המוזיאון:

 

חנוכיה, קארים ראשיד.

שיהיה לכולם חג אורים שמח, הרבה אור וניסים!
 

%d bloggers like this: