Category Archives: עיצוב ישראלי

סדרת משחקי מחשבה לראש השנה – פאזל רימון

פאזל מאתגר, חלקים בצורת רימון וחלת דבש

חידת מחשבה לראש השנה - פאזל רימונים

פאזל רימונים – חידת מחשבה לראש השנה

תחתיות עץ בצורת רימונים וחלת דבש, פאזל לעיצוב שלחן ראש השנה

פאזל קליל – וערכת הגשה ואירוח לראש השנה

המוצרים החדשים שעיצבנו לקראת ראש השנה תשע”ה משלבים שתי אהבות שלנו – אנו אוהבות חגים ואוהבות לשחק.

בסדרת פאזלים מאתגרים לכל המשפחה משולבים חלקים המעוצבים כרימונים – שירבו זכויותינו, ומסגרת דמויית חלת דבש – שתהיה לנו שנה מתוקה. לרכישת מתנה מקורית לראש השנה – בקרו בחנות שלנו באטסי, מי שאוהבים מתנה שימושית – ימצאו בסדרה ערכת תחתיות להגשה וקישוט שלחן החג –  מעוצבת כפאזל.

experience Judaica design with your eyes and your touch

Recently a blind friend of ours came over for a visit. Out of force of habit he reached his hand in order to kiss the Mezuzah and was amazed:  “What’s that beautiful thing?”

It was a ceramic mezuzah case, of our Judaica  design  series inspired  by Origami. He asked us to pack some mezuzahs, one for each door in his newly renovated apartment, this was one of the most special  and surprising compliments  we got in more than 10 years we design  contemporary  Judaica. Our friend, Avichay shelly, talks regularly about his life story and about believing  in willpower. He works in the financial market, did his IDF service in the intelligence  division (Modiin)  and is a former winner of the International  Bible contest.

geometrici-mezuzot-colors-01

The case of the Mezuzah  design  and Avichay has caused us to stop for a moment  and think, who are we designing  for and what senses  are we aiming for? This story highlights the idea that design can be perceived  by all of our senses.

This is interesting, when we talk about designing products for people with special  needs or handicapped  people we tend to think about useful and technical  aids, which  aren’t necessarily  refined or beautiful.  This story poses the question -How can one design a product that causes esthetic pleasure to everyone,  even to people who can’t see, or to people who can ‘see differently’, as Avichay proclaims.

Zelig Segal - 'to touch the light'

Zelig Segal – ‘to touch the light’

Zelig segal is a great  artist and inspiring  silversmith  who designs  contemporary Judaica. He has designed some exemplary Menorahs, but in this context we remember his work “To Touch the Light” as providing a direct artistic experience for people who can not see. Segal wrote:

(This statement is a transcript from the artist’s statement at The Adi Foundation’s website. Segal’s work of art has won the Adi Prize for Jewish Expression in Art and

Design for the year 2003)

Mezuzah case design

Mezuzah case design

“In my work, I wanted to explore the absence of light in the world of the blind person and I wanted to bring him into contact, via touch, with the concept of light. I designed and sculpted six letters in Braille that comprise the words from the verse above; yehi or (let there be light)… The connection between light and matter and the connection between the blind individual’s touching of the letters in relief, bring the blind person and us close to the abstract world, to wisdom, to understanding and to knowledge – light via contrast and touch”.

Modern Mezuzah – for design lovers

Choosing an original Mezuzah design can be such an inspiring experience,it connects our modern lifestyle to ancient Jewish tradition and Hebrew culture.

Match the style of the Mezuzah case you install in a room to its colors and materials, or to the view reflected out of doorways.
Studio Armadillo’s collection of ceramic Mezuzah cases, offers a new interpretation to Judaica design. inspired by Origami,it adds a sense of cultural fusion and becomes an integral part of your design statement when you decorate of your home, just as we choose other home accessories and furniture.

Studio Armadillo’s Mezuzah collection originally designed and handmade in Israel

The whole range of Mezuzah cases is available in our Judaica store for design lovers, on Etsy.

Modern Mezuzah case connects our modern lifestyle to ancient Jewish tradition.

Modern Mezuzah case connects our modern lifestyle to ancient Jewish tradition.

Modern Mezuzah case connects our modern lifestyle to ancient Jewish tradition.

Modern Mezuzah case connects our modern lifestyle to ancient Jewish tradition.

Studio Armadillo's Mezuzah collection originally designed and handmade in Israel

Studio Armadillo’s Mezuzah collection originally designed and handmade in Israel

orange mezuzah case

Match the design of the Mezuzah case you install in a room to its colors and materials.

Match the design of the Mezuzah case you install in a room to its colors and materials.

Match the design of the Mezuzah case you install in a room to its colors and materials.

מצביעה ברגלים 07 / סטודיו מסילה מארח

סטודיו מסילה, שנפתח לפני כשנה ברחוב מסילת וולפסון 29 בשכונת פלורנטין בתל אביב, משמש כחנות וכסדנא לרהיטים, גופי תאורה ואביזרים לבית המעוצבים כולם בתפיסה של עיצוב בר-קיימא, sustainable design.

במניפסט שכתבו באתר האינטרנט שלהם, הם כותבים, בין השאר:

“אנו דוגלים באסטרטגיה לשימוש חוזר במוצר כחלק מתהליך העיצוב וכן באסטרטגיות של Ecodesign (אקודיזיין) או עיצוב ירוק… במילים אחרות, במקום ליצור אינסוף אובייקטים, אנחנו מציעים ליצור לאותו האובייקט אינסוף חיים”.

 

 

שעוני גובלן, סטודיו מסילה.

לכבוד השנה החדשה הם מזמינים להפנינג לכבוד החג ומארחים מעצבים נוספים, מבטיחים מוצרים יפים, מוזיקה, שתיה ואוירת רחוב שמחה.

מוצרי מסילה, תופתעו לגלות, נושאים לצד תגיות המחיר, גם סימון של אחוזי מיחזור,

“אנחנו לא פנאטים של איכות הסביבה” הם מסבירים. “מדובר בתהליך, זה לא הכל או כלום, כל אדם עושה את הפסיק הקטן שלו, זה יתלכד לעשיה גדולה חיובית. מה שחשוב הוא הכנות שלנו עם עצמנו ועם הקהל. לא הכל 100% ירוק, אז אנחנו מסמנים כל מוצר בתווית המציינת את אחוז המיחזור שלו, בין 30%-100% “

 

בקבוקי זכוכית, 90% מיחזור, סטודיו מסילה.               אהיל כפתורים, 90% מיחזור, סטודיו מסילה

מזוזת קרמיקה, בהשראת קיפולי נייר, סטודיו ארמדילו.

 המעצבים שיתארחו בארוע:

KOTIK, ארז מולאי, ,איילת יריב, דנה יחיא שווקמן,

גם אנחנו, סטודיו ארמדילו, נשתתף, נציע למכירה מזוזות עשויות קרמיקה, מתוך סדרה חדשה של מוצרי יודאיקה המעוצבים בהשראת אומנות קיפולי הנייר.

 

להתראות!

 
אירוע המכירה יתקיים בשישי ושבת

ה- 11-12.9 בין השעות 11:00-18:00.
המכירה תמשך עד ערב החג, יום שישי ה-18.9.

שעות פתיחה: א’ – ה’  19:00 – 11:00,

ערב חג: 14:00 – 10:00

 
מסילת וולפסון 29 ת”א
03-6824028 / 052-2618600
www.mesila29.com
 
 
 

מעצבים צעירים מציגים מזכרות ישראליות

במוצאי שבת הקרוב ה- 6.6. תתקיים תערוכת מסיבה שעורכים סטודנטים ובוגרים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבר סלונה בתל-אביב. יותר משלושים מעצבים יציגו עבודות בנושא  מזכרות ארץ ישראל, שנעשו במסגרת קורס בהנחיית המעצבת נעמה שטיינבוק.

לדברי נעמה:

” במהלך הקורס, נדרשו המעצבים להתייחס לצדדים כאלו או אחרים בישראל ולייצר חפץ המייצג את ההבחנות שלהם. יש שבחרו להתייחס אל הנושא בהומור או מתוך אידיאליזציה (צינית או לא), יש שהתייחסו אליו מתוך כאב וביקורת, אהבה או דאגה. כך או כך , בעוד כל עבודה נוגעת בנקודה כזו או אחרת, שלל העבודות כמכלול, מייצגות את האופן בו המציגים רואים את ישראל כמדינה ואותנו כישראלים החיים בה.
תוך ההתעסקות של המציגים בנושא, התחדדה התחושה בה המציאות הישראלית היום יומית, זו הנראית לנו כל כך מובנת מאליה, נכנסה פתאום תחת זכוכית מגדלת, ובעוד אנו תוהים על קנקנה של מציאות זו, המובן מאליו נהפך הפכפך, האידיאלים מתערערים והפרות הקדושות מאיימות להישחט”

 

עיצוב מזכרת כאמצעי להביע הרבה במעט חומר נשמע כמו תרגיל מרתק ומבטיח, מהתמונות שקיבלנו נראה שהולך להיות אירוע שיהיה כייף לזכור!
או בפשטות, כפי שאנדי וורהול כבר אמר, טוב להביא מתנות כי כך זוכרים אותך…

הצבר, עיצוב אילה בוגאי

 

על הדבש ועל העוקץ / תערוכה ומסיבה / מוצאי שבת 06/06/09 / שעה 20:00 / סלונה /  תרצה 17 יפו

בואו נדבר על העיצוב של הקלפי

 
מחר יפתחו 11,000 קלפיות לרגל הבחירות לכנסת ה-18, כשתשלשלו את המעטפה עם הפתק שבחרתם לקלפי, זה יהיה כבר אחרי שסיימתם להתלבט, לשכנע, להיות נחושים או מהוססים, זה הרגע לדבר על העיצוב של הקלפי.
 
המעצב התעשייתי ארט לביא, יצר את שתי ההצעות האלו לעיצוב קלפי בשנת 1974, הוא מספר שהרעיון לעיצוב הקלפי היה יוזמה שלו, לא בעקבות פניה של גורם כלשהו, והוא גם מעולם לא הציע אותו לרשות רלוונטית, מקרה קלאסי של רעיון מגירה שנוצר בעקבות תשוקת המעצב ליצור.

ההדמיה של העיצוב נעשתה, כמקובל בשנים המדוברות, בגירים, עפרונות, וטושים, על נייר בעל גוון כהה.
בפינה אפשר לזהות את הלוגו של הסטודיו לעיצוב KV international שהיה בבעלות כור ונוהל על ידי לביא.
ארט לביא הציע להחליף את הקלפי הקובייתית, החד-פעמית, העשויה קרטון,  בקלפי רב-שימושית מפלסטיק, הקלפי מעוצבת בקווים אופייניים לשפת הפלסטיקה, הכוללים פינות מעוגלת, משטחים מקומרים, ידיות אינטגראליות שצומחות מגוף הקלפי, מיכסה מתאים בגוון שונה, וסמל מדינת ישראל מובלט על פני השטח.

הקלפי, גם זו ה”לא מעוצבת” תיעלם באחד הימים, כאשר הבחירות יהיו ממוחשבות, המיצג המאולתר הכולל קלפי, פרגוד וסדרן פתקים, כולם עשויים קרטון, שנוחת ליום אחד בכיתה או מתנ”ס, והופך אותו לקלפי, יישאר זיכרון נוסטלגי, כמו האסימון וטלפון החוגה.

 

הצעה לעיצוב קלפי, מעצב: ארט לביא, 1974, הוצג בתערוכה “יש שכר לעיצוב המוצר”.

 

 

SOMA של איילה צרפתי, במוזיאון תל אביב

מהי תעשיית עיצוב?
תעשיה שמייצרת מוצרים עתירי עיצוב, ומעסיקה מעצבים מובילים.

האם יש תעשית עיצוב בארץ?
ככלל- לא.

האם יש יוצאים מהכלל?
כן!

דוגמא? חברת אקווה קריאיישנס, בבעלותם של בני הזוג איילה ואלבי צרפתי, וחברם, יובל לוי, היא חברה בינלאומית המייצרת בישראל, ומשווקת מישראל, מוצרים בעיצובה הבילעדי של איילה צרפתי.

המפעל שלהם, בגבול יפו תל-אביב, הוא מקום תעשייתי לכל דבר, על אף שאיילה ממשיכה לקרוא לו סטודיו, שער ברזל גדול, מוביל לרחבת אספלט שמובילה להאנגר בן שתי קומות, עם מחסנים, מלגזות, אולמות ייצור, מחלקה של אנשי שיווק, וכמובן, הסטודיו של איילה.

The rest, 2005, מתוך הסדרה SOMA. עיצוב איילה צרפתי עבור אקוה קריאיישנס.

איילה היא אמנית שבתחילת שנות התשעים החלה לעצב רהיטים וגופי תאורה בהשראת עולם המים, החברה שבבעלותה מייצרת ומפתחת כיום בעיקר פסלי תאורה, ואחראית על פיתוחם והקמתם של פרוייקטים עצומים כמו טיפול במאות מטרים רבועים של תקרות בבתי מלון ברחבי אירופה, או הצבה של שנדלייר עצום מימדים בחלל גבוה של מוזיאון ימי בברצלונה.

העבודות של איילה צרפתי הן יוצאות מן הכלל, וזו כנראה הסיבה, שהן זכו לפריצה והכרה בינלאומית בתחילת שנות ה-90, בהרצאה שנתן אלבי צרפתי, צלם במקצועו, בכנס שהתקיים לפני כמה חודשים בבצלאל, הוא נזכר כיצד איילה התחילה לעצב את הגופים בעלי הצורות והחומרים המרהיבים, הוא צילם כמה צילומים פנטסטים, ושלח אותם לכל המגזינים הבילאומיים לעיצוב. באותם ימים המגזינים היו מלאים בעבודות וחללים בסגנון הי טקי, קר, מנוכר, כל עמוד יותר אפור מקודמו, כל חוברת מונוכרומאטית יותר מאחותה. כל המגזינים פרסמו את כל התמונות של צרפתי, משל היו הלך תועה וצמא שהגיע לנוה מדבר.

אני נזכרת גם במקרה שקרה בסמסטר שעבר, בקורס תולדות העיצוב שאני מלמדת. זה היה בעיצומו של הקורס, לאחר כמה שבועות של עיסוק אינטנסיבי בזרמים מודרנים מכוננים (קונסטרוקטיביזם רוסי, דה סטיל הולנדי, באוהואוס בגרמניה)  ובפועלם של האדריכלים והמעצבים הגברים שהובילו את המהלכים ההיסטוריים.  שני סטודנטים הכינו מצגת לכיתה, על פי הנחייתי לחקור כל מעצב לבחירתם, ובלבד שזו תהיה מעצבת. הם הציגו את עבודותיה של איילה צרפתי, וראיתי במו עיני כיצד כל הסטודנטים פתאום מתרככים, מתחייכים, פוערים עיניים ונמרחים בקלילות על כסאות הסטודנט משל היו כורסת קטיפה בעיצובה של צרפתי ממש.
“מה, עד עכשו לא אהבתם את כסא אדום כחול של ריטפלד? ואת הכורסאות המופלאות של מיס ואן דה רוהה?” שאלתי,
“את לא מבינה שהדברים האלה, שאיילה צרפתי עושה, הם הסיבה שבגללה באנו ללמוד עיצוב?” ענתה הכיתה כמעט פה אחד…

…”הסטודנטים שקעו בכסאות הסטודנט משל היו כורסאות קטיפה בעיצובה של איילה צרפתי ממש”… גוף תאורה Horn, כורסא Anana bench. עיצוב איילה צרפתי לאקוה קריאיישנס

באופן יוצא מן הכלל, מציגה האומנית , המעצבת, התעשיינית, איילה צרפתי,עבודת אמנות בתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאומנות, בתערוכה היא מציגה פסל תאורה שברירי ופואטי, שרוע על רצפתו של חלל מדיטטיבי, המבוסס על טכנולוגיה יחודית שהגתה פיתחה ושקדה עליה במפעל העיצוב שלה, בשנים האחרונות. התערוכה נפתחה לפני כשבועיים אפשר לקרוא עוד על כך בכתבה שנכתבה בשיתוף עם הדס קרוק למגזין “את”.

בשוליים של התעשייה / מצביעה ברגליים 05

 

בחמישי האחרון נפתחה בגלריה פריסקופ התערוכה “אפפל” של המעצב עזרי טרזי.(יש לקרוא abfall, שזה בגרמנית וביידיש פסולת או שארית, ולא apple).
לגלריה פריסקופ, כמו גם לטרזי, רזומה עשיר של עיסוק בנושאים שליד עיצוב המוצר. דיון בנגזרות ובהשלכות של עיצוב וייצור מוצרים בעולם תעשייתי.

מתוך התערוכה “אפפל”, עזרי טרזי, גלריה פריסקופ, 2008.

הפעם מציג טרזי, מבט מחצר הגרוטאות של התעשיה, אבל לא במובן המוכר של מיחזור (re-cycle) שימוש מחדש (re-use) או שימוש במוצרים מן המוכן (ready made),הפעם מציג טרזי מוצרים שעשויים מ”אפפל” (abfall), שאריות ותוצרי לואי של התעשיה, תוצרי ההתחלה והסוף של תהליך הייצור, החומר המעוות שנפלט מהמכונה בסיבובים שהיא עושה עד שהיא מתכווננת לכדי ייצור המוצר הרצוי, והעודפים שהיא פולטת בסוף הייצור כאשר מנקים אותה.

“אפפל”, איזו מילה מדליקה, נלחשת באפלולית אולמות הייצור, ונותנת שואו בגלריה הקטנה בתל אביב, בתעשיה מעדיפים שהאפפל יהיה כמה שיותר קצר ונשכח, ביחס לייצור המוצר הרצוי.
מוצרי התעשיה שנבחרו בעבודה זו הם  צינורות טכניים שחורים, שלרוב נסתרים באדמה, ומטילי אלומיניום, שהם חומר גלם למוצרים רצויים אחרים,
בכל מקרה נקודת ההתחלה היא לא מוצר צריכה סופי, נראה או נחשק.
טרזי מציג כדי ענק, וקערות מאסיביות, כולם בעלי אופי קראמי שנוצר בזכות עוביי החומר הגולמיים, והעיוותים הבלתי נשלטים שמעניקים לחפצים הללו אופי ידני פרימיטיבי.
כל החפצים שחורים, הכדים בצבעם הטבעי כפי שנפלטו מהמכונה, קערות האלומיניום נצבעו בשחור. למרות העמדה המוצגת בטקטסט של התערוכה על פיה “השחור המסווה את החומריות הוא ברירת המחדל”, הייתי רוצה לראות אותן גם בצבען הטבעי.

 

מתוך התערוכה “אפפל”, עזרי טרזי, גלריה פריסקופ, 2008.

 
מה עושים בדרך כלל עם “אפפל”? מה שעושים עם הרווחים של הבצק שנשארו אחרי שקורצו ממנו עוגיות, לשים, וקורצים עוד עוגיות.
מאוד אהבתי את הכינויים שקיבלו השאריות הללו בטקסט: “…הקצוות הם…. “נוער השוליים”, או תת – המודע של התעשייה…”
לא עוד שאריות מעוותות שנגרסות מיד על מנת לחזור למוטב, להיכנס לשבלונה, אלא “נוער שוליים” שראוי להעניק לו טיפול מיוחד.

 

“אפפל“, עזרי טרזי
גלריה פריסקופ לעיצוב עכשווי
בן יהודה 176 – פינת ארלוזורוב, תל אביב
שעות פתיחה:
שני-חמישי 17:00- 20:00
שישי-שבת 11:00-13:00
נעילה: 22.11.08

אנחנו עושים את זה הרבה יותר טוב ! 01

 

Marcel Breuer, side chair, model B32, 1928/31. V&A, museum no. W.10-1989

 

מרסל ברויאר עיצב את כיסא “תשעת הכיפופים” האייקוני שלו בשנת 1928,
באותה תקופה הוא היה עסוק במיצוי ומתיחת היכולת לכופף צינורות לצורך עיצוב רהיטים בבית הספר “באוהאוס” בדסאו, שם עמד בראש סדנאת הריהוט.

1928 היא גם השנה בה עזב את הבאוהואוס, והמשיך לעצב ולשווק את עבודותיו באופן עצמאי בברלין.  

הכסא, ששמו הרישמי, הוא “side chair”, שם פשוט וטריויאלי, זכה כאמור, לאורך השנים לכינוי הנפוץ “כסא תשעת הכיפופים”, צינור אחד שמכופף תשע פעמים במרחב יוצר שלדת כסא שלמה: רגלים, מושב ומשענת.
לעיצוב הגאוני נוצרו אינסוף רפליקות וחיקויים בעשרות השנים שעברו מאז, סיכוי גדול מאוד שהיכן שאתם נמצאים כעת יש לפחות אחד כזה, איפשהו בבניין,
אה, באמת? אתם יושבים על “תשעה כיפופים”?
 
עם זאת, לעיתים קורה, שהטוהר של רעיון עיצובי מושלם, עלול לגרוע, אבל ממש רק טיפה’לה, מהשימושיות שלו, ובואו כן נהיה קטנוניים, אנחנו נציע שיפור קטן משלנו:

 

מרפאת הכללית, רח’ זמנהוף ת”א, אוקטובר 2008.

 
את התוספת הזאת, הלבישו על כל הכסאות במרפאה של הכללית בזמנהוף תל אביב, ומטרתה לתקן את הרדיוס שטכנולוגיית כיפוף הצינור מחייבת, ולהציע במקומו זוית ישרה, לרווחת הקהל.
 

ביקור הביקורת

אני רוצה להודות ליובל סער על כך שהמשיך את הדיון, חשוב לי שהדיון ימשיך, וחשוב עוד יותר שימשיך על ידי כותב כמו יובל, שהוא ללא ספק האדם שכותב בימים אלו הכי הרבה על עיצוב בארץ, הנה, גם ליובל היה חשוב מאוד להמשיך את הדיון ולתרום את האמירה שלו לעניין.
 
האמת שדי ציפיתי לכך שהדיון יסוב בעצם סביב הפירוש של המילה ביקורת, אז יצאה לי תשובה ארוכה, והמשכתי אותה כאן ברשומה.

בשפת היומיום המילה ביקורת נתפסת כמעט תמיד רק במובן שלילי, ואף קטלני. אם קצת מתעמקים מבינים שלדברים טובים מגיעה גם ביקורת חיובית, ומה שהופך דעה חיובית רגילה לביקורת אמיתית (וכמובן גם דעה שלילית לביקורת אמיתית) הוא הערכים המוספים שמעניק המבקר לדבריו, ערכים כמו קישורים למקורות ידע מהתחום, ומתחומים אחרים, שיוך לתאוריות ותורות ידועות ונידחות, הערות בונות או מוכיחות שתכליתן היא לא לקטול או להלל אלא לחשוב על הצעד הבא ועל העתיד.

את זה אף קורא לא יכול לעשות בעצמו תוך כדי רפרוף על כתבות ותמונות בעיתון, כפי שריקי הציעה בדיון של יובל.
מבקר טוב יעשיר ויתרום לדיון בתגובתו לכל עשיה כמעט (סרט/טלנובלה/כסא/פסל) גם אם הוא טוב, גם אם הוא רע, ואתם יודעים מה? גם אם הוא סתמי, במקרה זה תפקיד המבקר היא לשאול את השאלות מדוע נוצר הסתמי, מה מקומו, ומה ניתן ללמוד מכך הלאה,

הערות בונות ומוכיחות של מבקר בעל עמדה ואמירה הן בעלות כח עצום, להניע פעולות תגובה, מצד היוצרים עצמם, ולעורר עניין אצל הקהל, צריכת הקהל הרחב את התרבות ללא אנשי המקצוע שיעשו את הקישורים ואת ההשלכות, תישאר צריכה פופוליסטית ושטחית.

במובן זה, מה שכתבה הדס בדיון של יובל על האג’נדה הידועה מראש של זנדברג, בנימה די שלילית (אוף, מסוכן לנקוט במושגים שלילי וחיובי בדיון על ביקורת) הוא בעיני הסיבה שהשתמשתי בזנדברג כמשל, מבקרת בעלת אמירה ועמדה ברורה, שביקורתה על עשיה בתחום בו היא מתמחה (אדריכלות) היא מנוף לקידום רעיונות ואידיאלים.

יובל, אני יודעת שגם אתה שמח שהכרזת טרנדים כגון :”אדום ילך בסתו הבא” כבר לא כל כך באופנה. והסקירה הנרחבת והמקיפה שאתה מעניק לתחום יוםיום היא מבורכת, בעיני כל מילה שנכתבת על עיצוב היא מקדמת, אל תשים לב לאותן אנשים בבראנז’ה שנעלבים כאשר עיצוב מופיע במדור צרכנות. (אני חושבת שעיצוב קיים בכל).
הפניה שלי היא לגמרי לא “ביקורת” מכוונת לפועלך המבורך, הפניה שלי הושלכה לחלל (הוירטואלי המוגבל) בבחינת קול קורא,

ציינת שבתחומי הטלויזיה, אמנות וקולנוע בעיתונך מאויישים שני בעלי תפקידים האחד מצד הסיקור והשני מצד הביקורת, האם זה רק בגלל שנפח הפעילות בתחומים הנ”ל גדול יותר? כנראה שלא, עובדה שאתה כותב המון כתבות מעניינות על עיצוב וכדבריך המטרה היא להציף את התחום. עם זאת זה מאוד בעייתי לקחת על עצמך שני כובעים, אין סיבה שכל נטל הכתיבה על עיצוב, על כל רובדיה ייפול על כתפיך, יש מה ללמוד מעמיתנו הכותבים והמבקרים בתחומים האחרים.
אם הטלויזיה יכולה להיות מראה לתרבות לפי חלק מהמבקרים, על אחת כמה וכמה העיצוב.

%d bloggers like this: